המונח TERFs, או פמיניסטיות רדיקליות שמדירות טרנסג'נדרים/ות (Trans-Exclusionary Radical Feminists), מתאר קבוצות קיצוניות בתוך התנועה הפמיניסטית הגלובלית שמתנגדות לזכויות טרנסג'נדרים, במיוחד של נשים טרנסג'נדריות, בטענה שזהות מגדרית סותרת את ההגדרה הביולוגית של "אישה" ומאיימת על מרחבים בטוחים לנשים. הן נוטות להתמקד בנושאים כמו שימוש נשים טרנסג'נדריות בשירותים ציבוריים, ולעתים קרובות משתפות פעולה עם גורמים שמרניים כדי לקדם מדיניות אנטי-טרנסית, מה שיוצר מחלוקת עמוקה בתוך התנועה הפמיניסטית.
המונח TERF, שנוצר בסוף שנות ה-2000, נתפש על-ידי חלקן כעלבון, והן מעדיפות לכנות את עצמן "ביקורתיות מגדר", אך מבקרות טוענות שמדובר בניסיון להסוות עמדות טרנספוביות תחת מעטה של דאגה לזכויות נשים. התופעה זכתה לבולטות במיוחד בבריטניה, שם התקשורת נתנה במה נרחבת לעמדות קיצוניות ואלימות אלה, אך גם בארה"ב ובישראל פועלות קבוצות נשים, שחלקן מזדהות כפמיניסטיות, שמתנגדות להכללת נשים טרנסיות תחת ההגדרה החברתית-תרבותית "אישה".
התנועה הפמיניסטית בכללותה אינה מוקיעה את ה-TERFs באופן אחיד, אך ישנה הסכמה רחבה בקרב זרמים מרכזיים בתנועה הפמיניסטית, במיוחד אלה שמתמקדים בצדק חברתי ובזכויות להטב"ק, שהעמדות הטרנספוביות של TERFs אינן עולות בקנה אחד עם עקרונות הפמיניזם. פמיניסטיות רבות טוענות שפמיניזם צריך לכלול את כל הנשים, כולל נשים טרנסג'נדריות, וש-TERFs מפרות את העיקרון הזה על-ידי דחיית זהותן של נשים טרנסג'נדריות והתייחסות אליהן כאל גברים. לדוגמה, קריסטן וויליאמס, היסטוריונית ואקטיביסטית טרנסית, מציינת שפמיניזם רדיקלי באופן מסורתי כלל טרנסג'נדרים, ושהעמדות הטרנספוביות של TERFs נחשבות לזרם שולי. בתוך כך, מחקרים מראים שרוב הפמיניסטיות תומכות בזכויות טרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות, ורואות ב-TERFs קבוצה קטנה אך קולנית שמקדמת עמדות אלימות ומפלגות.