הגל השני של הפמיניזם, המזוהה עם הפמיניזם הרדיקלי, החל בשנות ה-60 של המאה ה-20 בארה"ב, על רקע תנועות אזרחיות שונות שקראו לזכויות אזרח ולשוויון.

הפמיניזם הרדיקלי ביקש לשנות את החברה מן השורש באמצעות מהפיכה. בניגוד לגל הראשון, שהתמקד בשוויון בפני החוק, הגל השני הצביע על מגוון הדרכים בהן תפישות חברתיות, הבניות ומנגנונים בלתי-נראים יוצרים דיכוי של נשים גם במקומות שבהם אין אפליה בפני החוק.

על-פי הפמיניזם הרדיקלי, המבנה החברתי הפטריארכלי קובע כי גברים יחזיקו בכל עמדות הכוח בחברה, וכדי לשמר מצב זה הם מפעילים מנגנונים לדיכוי החופש והמיניות של נשים. דוגמה למנגנון דיכוי כזה היא הטלת האחריות למטלות הבית והילדים באופן בלעדי על נשים. זרם הפמיניזם הרדיקלי היה הראשון שערער על הזהות בין נשיות ואמהות וקרא לאפשר לנשים חופש מן החובה ללדת ילדים ולטפל בהם.

בתקופת הפמיניזם הרדיקלי נטבע המושג "האישי הוא הפוליטי", שבא להצביע על כך שגם כאשר נדמה לנשים או גברים שהם בוחרים בחירה מסוימת מרצונם החופשי, בבסיס של אותה בחירה ישנם מנגנונים פוליטיים רבי-עוצמה. הגל השני של הפמיניזם עורר ביקורת רבה, אך לא ניתן להתעלם מן ההישגים שהשיגה התנועה הפמיניסטית באותה תקופה: הקמת מעונות לטיפול בנשים שהיו קורבנות לאלימות, הכרה ציבורית באונס ואלימות מינית, גישה לאמצעי מניעה והפלות, שירותי טיפול בילדים, קידום החינוך וההשכלה לילדות, נערות ונשים, ופיתוח תחום המגדר כתחום אקדמי.