פוליטיקה היא מערכת רחבה של יחסי כוח בחברה, שבאמצעותה קבוצה או יחידים מעצבים מציאות, מפעילים סמכות, ומכתיבים חוקים, נורמות חברתיות וגבולות – גם במחיר של דיכוי, אפליה, נישול, פגיעה בזכויות, ולעתים אף גרימת מוות.
פוליטיקה אינה מתקיימת רק בכנסת, בממשלה, במועצה המקומית, או במערכות בחירות, אלא בכל תחום שבו מתקיימים יחסי כוח: במרחב הציבורי, במוסדות המדינה, במערכת הבריאות, החינוך והמשפט, במקום העבודה, במשפחה וביחסים בינאישיים. כל מערכת היררכית שבה מתקיימים יחסי סמכות וכפיפות היא מערכת פוליטית: בין רופאה למטופלת, בין ראשת עיר לתושבות ולתושבים, בין מורה לתלמידות ולתלמידים, בין הורים לילדיהם וילדותיהם.
כוח פוליטי הוא היכולת לקבוע החלטות שמשפיעות על חיי אדם. שלטון, בין אם מקומי ובין אם לאומי, מרוכז במוסדות כמו ממשלה, כנסת, צבא ומשטרה; ברמה העירונית – באמצעות פיקוח עירוני, מוסדות חינוך ושירותים ציבוריים אחרים. בהיעדר בלמים וביקורת אפקטיביים, השלטון עלול להפעיל את כוחו בצורה בלתי מרוסנת כדי לבצר שליטה, בין אם באמצעות חקיקה, תקנות ונהלים, אלימות ממוסדת, הפצת תעמולה בתקשורת או דיכוי מחאה.
בישראל אפשר לראות זאת במישורים שונים: ראש הממשלה ושר הביטחון מורים על הפצצות בלב אוכלוסייה אזרחית בעזה, בגדה המערבית (ובמקרים אחרים – בלבנון, סוריה ותימן); שר המשטרה מורה על דיכוי מאבקים אזרחיים באמצעות כוחות שיטור; ובמקביל, אמצעי תקשורת רבים מהדהדים את מסרי השלטון וצה"ל בלי להביא לידיעת הציבור את השלכות הפעולות הקטלניות שכוללות הרג שיטתי והרעבה של ילדים, תינוקות ומשפחותיהם.
פוליטיקה אינה נעצרת במוסדות שלטון. היא באה לידי ביטוי גם בהחלטות כלכליות ומעמדיות שמשפיעות ישירות על חיי היום-יום: אילו תרופות ייכנסו לסל הבריאות ומי תוכל לממן טיפול מחוץ לסל; כמה יושקע בדיור ציבורי ומי תזכה בו (ואילו מבחנים ומאבקים יידרשו); מה היקף קצבאות הרווחה; והאם תקציבים יחולקו באופן שוויוני או יופנו לקבוצות מסוימות, כמו המגזר החרדי או ציבור המתנחלים בגדה המערבית. כל החלטה כזו היא פעולה פוליטית, גם אם מוסברת במונחים של "שיקולים מקצועיים" – שהרי תמיד עומדת מאחוריהם הכרעה פוליטית: מי קובע מהם אותם שיקולים?
במערכות כוח פטריארכליות והטרונורמטיביות, פוליטיקה קובעת מי תזכה לגוף ריבוני ומי תחיה תחת דיכוי. שליטה על גוף, מגדר, פוריות, ביטוי עצמי ונראות קווירית היא פעולה פוליטית: הרוב הסטרייטי מכתיב מה מותר ומה אסור. המדינה קובעת מי תוכל להינשא, לאמץ ילדים, להסתובב ברחוב בביטחון – ומי תופקר לאלימות.
כל מלחמה, כל סירוב להסכם לשחרור חטופות וחטופים, וכל פעולת דיכוי כלכלית או מגדרית – הן הכרעות פוליטיות. בעלי הכוח הפוליטי קובעים מי תזכה לחיים בטוחים וארוכים, ומי תאבד את ביתה במסאפר יטא.
מאבקי צדק חברתי, מחאות פמיניסטיות ומאבקי להט"ב – כולם פוליטיים במהותם. ניסיון להציג תחום כ"נטול פוליטיקה" הוא ניסיון עקר להשתיק קהילות מוחלשות. יחסי כוח מתקיימים בכל מרחב ציבורי, חברתי ואישי. לכן חשוב להבין לא רק את יחסי הכוחות בין גברים לנשים, יהודים לערבים, אזרחים למהגרי עבודה ומבקשי מקלט, אשכנזים למזרחים, בעלי הון לעובדי שכר מינימום, תושבי ערים לתושבי פריפריה או יישובים בלתי מוכרים – אלא גם את ההיררכיות הפנימיות בכל קבוצה, ואת האופן שבו רכיבי זהות שונים מצטלבים ומשפיעים אלה על אלה.
מדינה השואפת לקיים חברה דמוקרטית ולהיות מושתתת על ערכים של צדק, שוויון והוגנות צריכה גם לוודא קיומם של מנגנוני ביקורת וריסון שימנעו ניצול לרעה של כוח פוליטי. מנגנונים אלה חיוניים כדי לצמצם את הסכנה שבצבירת כוח בלתי מרוסן בידי קבוצה פריבילגית זו או אחרת, ובכך לצמצם את ההעמקה של הפערים בין קהילות מוחלשות לבין בעלי כוח והשפעה.