אלימות אונליין מבוססת מגדר היא אלימות, הטרדה והתעללות שמופנות כלפי נשים ואל א/נשים להט"בים ומתבצעות באמצעים דיגיטליים. זו אינה גרסה מוחלשת של אלימות מחוץ למסכים, אלא אותה אלימות בכלים אחרים, ולעתים בהיקף שלא היה אפשרי קודם.
הצורות המוכרות הן הפצת תמונות או סרטונים אינטימיים בלי הסכמה; זיופים מבוססי AI, כלומר תמונות וסרטונים מיניים שנוצרו באמצעים טכנולוגיים ומציגים אדם שמעולם לא צולם כך; דוקסינג, חשיפת פרטים מזהים כמו כתובת או מקום עבודה כדי לאפשר לאחרים להמשיך את הפגיעה; סחיטה מינית; מעקב אחר בת זוג באמצעות תוכנות ומכשירים; קמפיינים מתואמים של הצפה והשמצה; ואיומים באונס ובמוות.
בתוך כך, חשוב לציין שהמונח הרווח "נקמת פורנו" בעייתי משתי סיבות. "נקמה" ממקמת את מניע הפוגע במרכז ורומזת שהיה על מה לנקום, והיא מצמצמת את התופעה לבן זוג לשעבר בלבד, בעוד שהמפיצים הם פעמים רבות זרים, האקרים או קבוצות טלגרם. מ"פורנו" משתמעת הסכמה, ואין כאן הסכמה. החוקרות קלייר מק'גלין ואריקה ראקלי הציעו ב-2016 את החלופה image-based sexual abuse, פגיעה מינית מבוססת תמונה, שאין לה עדיין מקבילה מקובלת בעברית.
כמה מאפיינים הופכים את הזירה הזו לייחודית. ההיקף, משום שאירוע אחד יכול להגיע למיליונים תוך שעות. הקביעות, משום שתוכן שהופץ כמעט אינו נמחק. האנונימיות של הפוגעים. והעובדה שאין לאן לחזור: הפגיעה נמצאת בטלפון, במיטה, בבית. אין דלת שנסגרת אחריה.
חוסר סימטריה בזהות הנפגעות
הפגיעה אינה מתחלקת באופן שווה. נשים בתפקידים ציבוריים, ובעיקר עיתונאיות, פוליטיקאיות ופעילות פמיניסטיות וקוויריות, סופגות הרבה יותר, ונשים מקבוצות מיעוט סופגות עוד יותר. מסמך של אונסק"ו ושל המרכז הבינלאומי לעיתונאים מ-2021, שנשען על סקר בקרב 901 עיתונאיות ועיתונאים ב-125 מדינות, מצא שכ-73% מהמשיבות שהזדהו כנשים חוו אלימות מקוונת. התוצאה החשובה ביותר מכונה אפקט מצנן: נשים מצמצמות נוכחות, סוגרות חשבונות בפלטפורמות החברתיות, נמנעות מלכתוב על נושאים מסוימים, ולעתים פורשות מהמרחב הציבורי. ההשתקה הזו אינה תופעת לוואי של האלימות, ופעמים רבות היא המטרה שלה.
בישראל התקבל בכנסת בינואר 2014 תיקון מס' 10 לחוק למניעת הטרדה מינית, המכונה "חוק הסרטונים". לפיו פרסום "תצלום, סרט או הקלטה של אדם, המתמקד במיניותו", בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל אותו או לבזותו ובלי שניתנה הסכמתו, הוא הטרדה מינית שדינה עד חמש שנות מאסר. הפער בין החוק לבין האכיפה גדול: לפי מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, בין 2014 ל-2017 נפתחו במשטרה 643 תיקים בעבירה הזו, 83% מהנפגעים שזהותם ידועה היו נשים, נערות וילדות, הוגשו 108 כתבי אישום, ועד מארס 2018 התקבלו רק 17 הרשעות. נתונים שהושגו בבקשת חופש מידע ופורסמו בנובמבר 2025 מראים שמ-2014 עד מארס 2025 נפתחו 2,615 תיקים. 1,257 מהם הועברו לפרקליטות, ו-93% מאלה נסגרו.