נקרו-פוליטיקה הוא מונח שנטבע ב-2003 על-ידי ההוגה הקמרוני אשיל מבמבה, כהרחבה של מושג הביו-פוליטיקה של מישל פוקו. אם הביו-פוליטיקה עוסקת בכוח לנהל חיים, בבריאות, בילודה ובאוכלוסייה, הנקרו-פוליטיקה עוסקת בכוח הנגדי: זה שקובע מי יחיה ומי יופקר. השאלה שהיא מציבה אינה מי הרג את מי, אלא מי נמצא מלכתחילה בתנאים שבהם מוות הוא אפשרות סבירה, ומי מחליט על כך. מבמבה פיתח את הרעיון מתוך נקודת מבט מחקרית של קולוניאליזם, עבדות ושליטה על אוכלוסיות כבושות. החידוש המרכזי שלו אינו ההריגה עצמה אלא שלבי הביניים המקדימים אותה. הוא תיאר מצבים שבהם קבוצות שלמות אינן נהרגות באופן "פורמלי" אך מתקיימות לאורך זמן בתנאים של סכנה, פציעה, מחסור וחוסר ודאות מתמשך, מצב שכינה סוג של מוות בחיים. המחסור הזה נוגע במזון, במי שתייה, בטיפול רפואי, בקורת גג ובמערכות האזרחיות שמאפשרות קיום חיים.
הרובד המגדרי של נקרו-פוליטיקה
הרובד המגדרי נוסף לניתוח משום שהשאלה החיים של מי אפשר להפקיר אינה ניטרלית, והיא מתחילה כבר בשאלה מי נספר. ג'ודית באטלר כתבה על חלוקת האבל: איזה מוות זוכה לשם, לתמונה ולטקס, ואיזה מוות הופך למספר בדוח. החלוקה הזו אינה טבעית אלא פוליטית, והיא קובעת מראש על מי מותר להתאבל.
משם השאלה נמשכת אל השליטה ברבייה, כלומר במי ראויה להביא ילדים לעולם, ובאילו תנאים. עיקור כפוי של נשים עניות, נשים עם מוגבלות, נשים ילידיות, אסירות ונשים מקבוצות מיעוט הוא היאסטוריה ארוכה ומתועדת בעשרות מדינות. באותה מסגרת נדרשים גם שיעורי תמותת נשים בלידה, שמתפלגים באופן חד לפי שייכות אתנית/גזעית ולפי מעמד סוציו-אקונומי.
מוקד שלישי הוא הפמיסייד. המקרה המכונן הוא סדרת הרציחות של נשים בסיודד חוארס שבמקסיקו מאז שנות ה-90. האנתרופולוגית והפוליטיקאית מרסלה לגארדה הציעה את המונח פמיניסידיו כדי לתאר לא רק את הרציחות אלא גם את השתיקה הממסדית סביבן. כשמדינה אינה חוקרת, אינה מונעת ואינה מענישה, המחדל אינו היעדר פעולה אלא חלק ממנגנון הדיכוי והאפליה. אותו היגיון חוזר בזירות נוספות: באלימות מינית המשמשת נשק במלחמה, בגבולות ובנתיבי הגירה שבהם מוות של נשים הפך לנתון קבוע ומשוקלל מראש, ובהיעלמויות וברציחות של נשים ילידיות בקנדה ובארה"ב, שנחקרו במשך שנים כפרשיות מקומיות ולא כתופעה חברתית.
המסגרת הזו משמשת כיום גם בדיון על המרחב הישראלי והפלסטיני, ומיושמת עליו משני הכיוונים: חוקרות וחוקרים מחילים אותה על מצבם של פלסטינים ועל עזה, ואחרים מחילים אותה על אלימות מינית שבוצעה נגד נשים ישראליות בשבעה באוקטובר, ואלימות מינית שביצעו אנשי חמאס בחטופות ובחטופים בזמן שהיו בשבי.