המונח טיפולי המרה הוא שם כולל למגוון פרקטיקות שמשותפת להן ההנחה שאפשר לשנות נטייה מינית וזהות מגדרית. המילה "טיפול" מופיעה כאן במרכאות, משום שאין מחלה או הפרעה שיש לטפל בה: האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית הסירה את ההומוסקסואליות מרשימת ההפרעות ב-1973, וארגון הבריאות העולמי עשה זאת ב-1990.
בעברית יש שקוראים להם גם "טיפולי הסבה", וה"מטפלים" עצמם משתמשים בשמות נוספים, כמו "בירור הזהות המינית", "טיפול למציאת הזהות האמיתית", "מסע אל הגבריות", "מסע אל עצמי" ו"שיקום של אנשים בעלי נטיות הפוכות". הצירוף "נטיות הפוכות" הוא סימן ההיכר של השיח הדתי-אורתודוקסי בישראל, והשימוש בו נועד בין השאר לחמוק ממילים שכבר נאסרו להיאמר.
השיטות המתועדות בישראל כוללות שיחות שמחפשות "קונפליקט לא מודע" בילדות המוקדמת, התניה התנהגותית של גמול ועונש, סדנאות גבריות, גרסאות של תוכנית שנים-עשר הצעדים המועתקות מטיפול בהתמכרויות, והתניה אוורסיבית, כלומר גרימת כאב או סלידה בעת מחשבה על בן/ת אותו המין. השיטות אינן אחידות ואינן שקופות, וגם זו תכונה של תחום "טיפול" פרוץ ולא אתי זה.
הנזק מתועד היטב. הסתדרות הפסיכולוגים בישראל קבעה בנייר עמדה מ-2011 שאין תמיכה ביעילות ה"טיפולים", ושהם כרוכים בסיכונים "הכוללים דיכאון, חרדה ואובדנות". ארגון הבריאות הפאן-אמריקאי קבע ב-2012 שאין להם כל הצדקה רפואית ושהם "איום חמור על הבריאות והרווחה, ואף על חייהם" של העוברים אותם. מחקר שפורסם ב-2019 בכתב העת JAMA Psychiatry, ובו השתתפו 27,715 טרנסג'נדרים בארה"ב, מצא שמי שנחשפו לניסיונות המרה של הזהות המגדרית דיווחו על ניסיונות אובדניים בשיעור כפול, ומי שנחשפו לטיפולי המרה לפני גיל 10, בשיעור גבוה פי ארבעה. ב-2020 קרא המומחה העצמאי של האו"ם, ויקטור מדריגל-בורלוס, לאיסור עולמי, וקבע שהפרקטיקות האלה הן מטבען יחס אכזרי, בלתי אנושי ומשפיל, ושלפי חומרת הסבל שהן גורמות הן עלולות לעלות כדי עינויים.
טיפולי המרה בישראל
בישראל אין חוק שאוסר טיפולי המרה. ב-2014 פרסם משרד הבריאות אזהרה, ומועצת הפסיכולוגים קבעה שמדובר בעבירה אתית ומקצועית, וכך נפתח מסלול תלונות משמעתי נגד פסיכולוגים מורשים שעסקו בטיפולי המרה. ביולי 2020 עברה בקריאה טרומית, ברוב של 42 מול 36, הצעת חוק הפסיכולוגים (תיקון – איסור טיפולי המרה) של ניצן הורוביץ, ולצידה הצעה מקבילה של מרב מיכאלי. גם אם הצעת החוק היתה מתקבלת, היא היתה חלה על פסיכולוגים בלבד ולא על רבנים ולא על מטפלים שאינם מורשים. ועדת העבודה, הרווחה והבריאות החלה לדון בה בנובמבר 2020, מעולם לא הצביעה, וההצעה פקעה עם פיזור הכנסת ה-23 בדצמבר אותה שנה.
הצעד שכן התקבל הוא מינהלי. בפברואר 2022 פרסם מנכ"ל משרד הבריאות פרופ' נחמן אש, בימי הורוביץ כשר הבריאות, את חוזר מנכ"ל 3/2022, שכותרתו "עמדת משרד הבריאות בהקשר ל'טיפולים' להמרת הזהות המגדרית והנטייה המינית". החוזר אוסר על בעלי מקצוע ברפואה ובבריאות לתת טיפולים כאלה, מגדיר זאת כהתנהגות שאינה הולמת בעל מקצוע, וחושף את העושים זאת להליכי משמעת ולשלילת רישיון. מגבלתו ברורה: הוא חל על מטפלים מורשים בלבד, בעוד שרוב טיפולי ההמרה בישראל נעשים בתוך קהילות דתיות ובידי אנשים שאינם מורשים כלל. ביוני 2023 הוסרו מסדר היום שתי הצעות חוק לאיסור טיפולי המרה בקטינים. נכון ל-2026, טיפולי המרה מותרים בחוק בישראל ואסורים רק כעבירה אתית ומקצועית.
על-אף שפרקטיקות של טיפולי המרה נבנו סביב גברים כמעט באופן בלעדי, גם נשים נפגעות מהן. שני גרבלי, שגדלה במשפחה חרדית בירושלים, סיפרה ב-2020 שכשפנתה בגיל 13 וחצי נענתה תחילה שהארגון אינו מטפל בנשים. בטיפול שקיבלה בסופו של דבר, מידי אדם שהוצג בפניה כפסיכולוג ולא היה מורשה, נכללו התניה אוורסיבית בגומייה, הגבלת מזון ומגע גופני. המשפט שאמר לה המטפל, "עדיף לך למות מאשר לחיות ככה, כלסבית", קדם לניסיון האובדני הראשון שלה. תיעוד שיטתי של טיפולי המרה בלסביות, בביסקסואליות ובאנשים טרנסים בישראל כמעט אינו קיים, וההיעדר הזה הוא עצמו ממצא.
טיפולי המרה בחברה הפלסטינית בישראל
בחברה הפלסטינית בישראל סוגיית טיפולי ההמרה הפכה לוויכוח ציבורי דווקא בעקבות ההצבעה בכנסת. חברי הכנסת מטעם חד"ש שתמכו בהצעת החוק ב-2020 ספגו ביקורת חריפה מצד בוחריהם, ומנסור עבאס כינה את החוק פשע. ארגון "אלקאוס", בשאלות הנפוצות באתרו, כותב שהמשיכה החד-מינית אינה מחלה גופנית ואינה מחלה נפשית, שכל הניסיונות "לטפל" בה נכשלו, ושתפקידו של הטיפול הנפשי היום אינו לשנות את הנטייה אלא לעזור להתמודד עם המצוקה שנוצרת בגלל נורמות חברתיות. ארגון "אסוואת" פרסם ב-2020 עמדה נגד הפרקטיקה והגדיר אותה צורה של אלימות ושל עינוי, בהסתמך על הצהרת אגודת הפסיכיאטרים הלבנונית מ-2013. בשום מדינה ערבית אין איסור חוקי, והעמדות המקצועיות החזקות באזור הן שתי ההצהרות הלבנוניות מיולי 2013, של אגודת הפסיכיאטרים ושל האגודה הלבנונית לפסיכולוגיה.
טיפולי המרה ברחבי העולם
בעולם, שורה של מדינות אסרו את הפרקטיקה בחקיקה: מלטה ב-2016, גרמניה ב-2020, קנדה בחוק שהתקבל ב-2021 ונכנס לתוקף בינואר 2022, צרפת בינואר 2022, ניו-זילנד ויוון ב-2022, ספרד ובלגיה ב-2023, ונורווגיה, פורטוגל ומקסיקו ב-2024. באפריל 2026 קרא הפרלמנט האירופי לאיסור בכל מדינות האיחוד, בהחלטה שאינה מחייבת. בבריטניה הובטח איסור ב-2018. ב-2022 הודיעה הממשלה שהוא יחול על נטייה מינית בלבד ולא על זהות מגדרית, והחקיקה לא התקדמה. ביוני 2026 פרסמה הממשלה טיוטת חוק שכוללת גם זהות מגדרית.