תרבות הביטול משמעה קריאה ציבורית להפסיק לצרוך, לארח או להעסיק אדם או ארגון בעקבות דבר שאמרו או עשו, לרוב ברשתות החברתיות, ולעתים עם תוצאות ממשיות כמו פיטורים, ביטול חוזה או הסרה מלוח הופעות. הביטוי עצמו כמעט אינו משמש לתיאור נייטרלי אלא כהאשמה, ומי שמשתמש בו מסמן את הביקורת עצמה כענישה.
תחת שם אחד נדחסים חמישה דברים שונים זה מזה. הראשון הוא ביקורת ציבורית ומחלוקת: אנשים אומרים דברים ואנשים אחרים חולקים עליהם בקול, וזה קיים מאז ומעולם ואינו נחשב לענישה. השני הוא בחירה של קהל: אנשים מחליטים לא לקנות, לא לצפות ולא לעקוב, וזו זכותם המלאה, והיא בהלימה עם חופש בחירה מה לקנות או למי להאזין. השלישי הוא הליך ארגוני: אדם מפוטר או מושעה בעקבות תלונה, והשאלה הרלוונטית אינה אם מותר היה לבקר אלא אם ההליך היה הוגן, אם התקיים בירור ואם ניתנה זכות תגובה. הרביעי הוא הצפה מתואמת והטרדה: איומים, דוקסינג וקמפיינים מאורגנים, שהם פגיעה ממשית, וזו בדיוק התופעה שמתוארת במונח אלימות מבוססת מגדר ברשת. החמישי הוא חוסר פרופורציה: משפט אחד, בדיחה כושלת או טעות בת עשור פוגשים תגובה בקנה מידה בלתי מוגבל, בלי מסלול חזרה.
מקרי בוחן של תרבות ביטול
הביטוי נכנס לשימוש נרחב במקביל להתפשטות תנועת MeToo מאז 2017, כלומר ברגע שבו נשים שלא היה להן כוח מוסדי מצאו כלי לפרסם האשמות אחרי שהערוצים הרשמיים לא עשו עבורן דבר. מיסגור האחריותיות כרדיפה הוא אותו מהלך שמתואר במונח DARVO, הפעם ברמה החברתית ולא האישית.
מה שקורה בפועל אחרי ה"ביטול" מסביר מדוע המונח עצמו שנוי במחלוקת. בנובמבר 2017 פרסם ה"ניו-יורק טיימס" תחקיר שבו חמש נשים סיפרו שלואיס סי קיי אונן מולן או ביקש לעשות זאת. שתיים מהן, צמד סטנדאפיסטיות, תיארו ערב בחדר מלון באספן ב-2002 שבו התפשט ואונן מולן, ואחת מהן אמרה שהן קפאו במקום. למחרת פרסם סי קיי הודעה שנפתחה במילים "הסיפורים האלה נכונים", וכתב בה שכשיש לך כוח על אדם אחר, הבקשה להסתכל אינה שאלה אלא מלכוד. נטפליקס, HBO ו-FX ניתקו איתו קשר, הפצת סרטו בוטלה, ולדבריו הפסיד כ-35 מיליון דולר. כתשעה חודשים אחר-כך חזר לבמה, ב-2022 זכה בפרס גראמי, וב-2023 מילא את מדיסון סקוור גארדן.
מנגנון אחד מסביר את החזרה הזאת. הספיישל שזכה בגראמי לא יצא דרך אף מפיץ, וסי קיי מכר כרטיסים ישירות באתר שלו. כשאמן מגיע לקהל שלו בלי מתווכים, נסיגת שומרי הסף מפסיקה להיות גזר-דין. ככל שהקהל גדול ונאמן יותר, כך פחות משנה מי הפסיק לעבוד איתו.
עם זאת, לא כולם חוזרים. במאי 2018 פרסמה רוזאן בר ציוץ גזעני על ולרי ג'ארט, יועצת בכירה לשעבר בבית הלבן. רשת ABC ביטלה את הסדרה שלה באותו יום, אף שהיתה התוכנית המצליחה ביותר ברשת: פרק הבכורה של העונה המחודשת נצפה על-ידי 18.4 מיליון איש. הסדרה המשיכה בלעדיה. בר עובדת מאז במדיה השמרנית, בפודקאסט משלה ובספיישל ב-Fox Nation, אך לא חזרה למיינסטרים.
המקרה של אלן דג'נרס שונה, משום שלא היה בו רגע אחד. ביולי 2020 פרסם BuzzFeed News תחקיר שבו 11 עובדים ועובדים לשעבר תיארו סביבת עבודה רעילה, ובתחקיר שני בסוף אותו חודש דיברו 36 עובדים לשעבר על התנהגות מינית לא ראויה של שלושה מפיקים, שלאחר-מכן עזבו את התוכנית. הרייטינג ירד מכ-2.6 מיליון צופים לכ-1.5 מיליון, במאי 2021 הודיעה דג'נרס שהתוכנית מסתיימת, והפרק האחרון שודר במאי 2022 אחרי 19 עונות. ב-2024 עברה לגור באנגליה.
בקצה השני נמצאת הסופרת ג'יי קיי רולינג. ביוני 2020 פרסמה ציוץ שלעג לביטוי "אנשים שמקבלים מחזור", וארבעה ימים אחר-כך פרסמה מסה באתרה שבה פירטה את עמדתה בשאלות מין ומגדר. דניאל רדקליף ואמה ווטסון יצאו נגדה בפומבי, והיא כמעט נעדרה מתוכנית המחווה של HBO ל-20 שנה לסרט הראשון בסדרת "הארי פוטר". ואולם ב-2025 דיווח "פורבס" שהיא מיליארדרית שוב, עם הון מוערך של 1.2 מיליארד דולר והכנסה של יותר מ-80 מיליון דולר בשנה, והיא מפיקה בפועל של סדרת הטלוויזיה החדשה של HBO. המחיר שלה היה חברתי ולא כלכלי.
תרבות הביטול בחברה הפלסטינית בישראל
הביטוי משמש גם בכיוון ההפוך. בחברה הפלסטינית בישראל מתועדים ביטולים של הופעות, הקרנות ומסעי הסברה בעקבות לחץ של גורמים דתיים ושל קמפיינים ברשת. ב-2022 בוטלה הופעתו של הקומיקאי נדאל בדארנה בפסטיבל בטמרה, הקרנת סרט בטייבה שגיבורו צעיר הומו בוטלה אחרי איומים ברשת, ושלטי הסברה של ארגון בית אלמים הוסרו דקות אחדות לאחר שהוצבו. כאן המבוטלים הם דווקא מי שקידמו פלורליזם וזכויות להט"ב.
יש מקרים אמיתיים של תגובה בלתי מידתית, של זיהוי שגוי ושל אדם שחייו נהרסו בגלל סרטון בן 30 שניות בלי הקשר. אלא שהכוח אינו נעלם מהתמונה גם אז: גבר מפורסם שבוטל ממשיך פעמים רבות לעבוד, ואילו עובדת זוטרה שצולמה נותרה בלי מקור פרנסה. ראוי לציין גם שבאף אחד מהמקרים האלה בית משפט לא היה מעורב. כל ההחלטות היו של מעסיקים, מפיצים ומפרסמים.
מקור הביטוי בסלנג של קהילות שחורות ברשתות החברתיות בארה"ב, שם "לבטל" מישהו היה בתחילה אמירה קלילה, ורק אחר-כך אומץ לשיח הכללי ומשמעותו השתנתה. ההבחנה בין המקרים נשענת על מי מחזיק בכוח, על היחס בין המעשה לתגובה, על זהות הגורם שמנהל את ההליך ועל קיומו של מסלול חזרה.