פמיניזם פלסטיני הוא תנועה חברתית-פוליטית ייחודית שמשלבת מאבק לאומי, מגדרי וחברתי בהקשר של כיבוש, דיכוי וזהות קולקטיבית. בניגוד לפמיניזם מערבי קלאסי המתמקד במגדר וזכויות נשים, הוא מתאפיין בהצטלבות מורכבת של מאבקים – לאומיים, פוליטיים, מעמדיים ומגדריים – תוך התמודדות עם שלושה מעגלי דיכוי מרכזיים: הכיבוש הישראלי, המבנה הפטריארכאלי המסורתי והמגבלות הכלכליות-חברתיות.
הפמיניזם הפלסטיני התחיל להתעצב בראשית המאה ה-20, כשנשים פלסטיניות לקחו חלק פעיל במאבק הלאומי תוך מודעות גוברת לצורך בשינוי חברתי פנימי. דמויות מפתח כמו חנאן עשראווי, עאידה תומא סלימאן, ראוודה מורקוס, וד"ר מנאר חסן עיצבו את הפמיניזם הפלסטיני דרך פעילות פוליטית, חינוכית וקהילתית שחתרה להעצמת נשים פלסטינאיות. נשים אלה פעלו במאבק הלאומי והובילו שינויים בחברה הפלסטינית במעמד האישה וזכויות נשים. כך, למשל, ארגונים כמו הוועד הפלסטיני לנשים העובדות (PWW) התמקמו בזירה הפוליטית והחברתית והובילו מאבקים עבור זכויות נשים בעבודה ובזירה הציבורית. ארגונים פמיניסטיים כמו סיוואר וכיאן פועלים בחברה הפלסטינית-ישראלית ומקדמים את המאבק הפמיניסטי, תוך אתגר למבנים הפטריארכאליים הפנים-פלסטיניים ובחברה הערבית הישראלית.
ב-2019, בעקבות עלייה במקרי רצח נשים בחברה הפלסטינית הוקמה תנועת طالعات ("יוצאות") – תנועה פמיניסטית רדיקלית, שמשתמשת בפלטפורמות דיגיטליות ומייצגת דור חדש של פעילות פמיניסטית פלסטינית. תנועה זו מציעה פרספקטיבות חדשות ואלטרנטיבה המבקרת את ההיררכיות הישנות של המאבקים, וטוענת כי מאבקים לאומיים ומגדריים אינם נפרדים. השחרור מהכיבוש, מהפטריארכיה ומדיכוי מעמדי הם מאבקים משולבים ויש לראותם ככאלה.
הייחודיות של הפמיניזם הפלסטיני טמונה ביכולתו לשלב בין מאבק לשחרור לאומי לבין מאבק פמיניסטי פנים-חברתי. הפמיניזם הפלסטיני דוחה תפישות מערביות הרואות בנשים הפלסטינאיות קורבנות פאסיביות, ובמקום זאת מדגיש את סוכנותן (Agency), עמידותן ויכולת ההתנגדות שלהן. הפמיניזם הפלסטיני אינו רק תנועה פוליטית, אלא פרקטיקה של התנגדות יומיומית. הנשים הפלסטינאיות יוצרות התנגדות דרך גוף, זיכרון, שפה ותרבות, תוך שמירה על זהות לאומית וערכית מובחנת.
הפמיניזם הפלסטיני אינו מהווה קול אחיד, אלא מרחב המכיל קולות שונים: חילוניים, דתיים, מסורתיים וביקורתיים. שיח זה מאתגר לא רק את השיח הקולוניאלי המערבי, אלא גם את המבנים הפטריארכאליים הפנים-פלסטיניים, תוך יצירת מרחב של התנגדות רב-ממדית.
