פמיניזם מזרחי הוא זרם פמיניסטי בישראל, שנולד מתוך הצורך לחשוף ולהתמודד עם הדיכוי הרב-שכבתי שחוות נשים ממוצא מזרחי וצפון-אפריקאי. התנועה קוראת תיגר על ההגמוניה האשכנזית בפמיניזם המקומי, אשר עיצבה את מאבקה סביב חוויות נשים ממעמד חברתי-כלכלי גבוה והתעלמה מהעוולות התרבותיות, החברתיות והכלכליות שהושתו על נשים מזרחיות. הפמיניזם המזרחי שם במרכז את ההצטלבות בין מגדר, גזע ומעמד, ומבקש לערער על המבנים החברתיים המפלים שמייצרים הדרה ממוקדי כוח וקבלת החלטות, גזענות ממוסדת ופריפריאליות גיאוגרפית. התנועה אינה מסתפקת בביקורת אלא מציעה חלופות באמצעות קידום מאבקים לשוויון וצדק תרבותי, חברתי וכלכלי, תוך שימור והעצמת המורשת המזרחית העשירה.
בין הדמויות המובילות בפמיניזם המזרחי בעבר ובהווה:
- ד"ר ויקי שירן: מחלוצות התנועה, שפעלה לשינוי חברתי ולהעלאת המודעות לאפליה ממסדית, תוך חיבור בין מאבקים מגדריים ועדתיים.
- רונית מטלון: סופרת וחוקרת שחשפה את קולן של נשים מזרחיות דרך יצירות ספרותיות שנגעו בעומק הדיכוי וההדרה שחוו.
- רונית אלקבץ: שחקנית ויוצרת קולנוע שהשתמשה באמנות שלה להעלאת סוגיות של מגדר, גזע ומעמד, והפכה לאייקון תרבותי של מאבק פמיניסטי מזרחי.
- ד"ר יפעת ביטון: משפטנית וראשת מכללת אחווה, הפועלת להעמקת השיח על אי-שוויון עדתי ומגדרי ולשינוי מערכות משפט ואקדמיה.
- שולה קשת: אמנית ופעילה חברתית, תושבת דרום תל-אביב, שמובילה מאבקים לשימור התרבות המזרחית ולקידום שיח מגדרי חוצה זהויות בישראל.
- כרמן אלמקייס-עמוס: פעילה למען דיור ציבורי וזכויות נשים בפריפריה, המתמודדת עם כוחות פוליטיים וכלכליים שמנציחים פערים חברתיים.
- ספיר סלוצקר-עמרן: פמיניסטית מזרחית ואקטיביסטית שמובילה מאבקים לשוויון מגדרי וחברתי, ואחת מיוזמות פרויקט האזרחיון.
- נעמה לזימי: חברת כנסת, פעילה חברתית ופמיניסטית שמביאה קול מזרחי בולט וחסר פשרות במרחב הפוליטי, עם דגש על צדק חברתי, מאבקים מגדריים ושוויון בין מרכז לפריפריה.
- ד"ר יאלִי השש: חוקרת ומרצה שמתמקדת בחשיפת דיכוי תרבותי וגזעי ובהבאת השיח המזרחי להאקדמיה, תוך ניתוח תרבותי וביקורתי.
- ד"ר הנרייטה דהן-כלב: סוציולוגית וחוקרת מגדר, שתרמה תרומות משמעותיות להבנת תהליכי ההדרה של נשים מזרחיות במערכות חינוך וכלכלה בישראל.
מאבקן של הפמיניסטיות המזרחיות לווה בבקלאש חריף. הן הואשמו לעיתים קרובות ב"פירוק המאבק הפמיניסטי" ובהוספת "הטיה עדתית" שנתפשה כלא רלוונטית בעיני מי שרצו לשמר את ההגמוניה האשכנזית בשיח הפמיניסטי בישראל. בדומה למאבק של פמיניסטיות שחורות בארה"ב, פמיניסטיות מזרחיות שסירבו לשתוק לנוכח מחיקת התרבות המזרחית, עליונות לבנה (אשכנזית) וגזענות ממוסדת נתקלו באנטגוניזם מצד ממסדים פוליטיים, תרבותיים ואפילו פמיניסטיים (למשל באקדמיה). ההדרה והדה-לגיטימציה של מאבקן לא עצרו אותן, והן המשיכו – ועדיין ממשיכות – בפעילותן החשובה והנחוצה. התנועה הפמיניסטית המזרחית ממשיכה לחשוף מבנים דכאניים, ולפעול לשינוי רדיקלי בחברה הישראלית, תוך קידום מאבק שמחבר בין מגדר, עדתיות וצדק חברתי.
