פמיניזם דתי הוא זרם בפמיניזם שמבקש לפעול למען זכויות שוות לנשים בתוך העולם הדתי. בכל הדתות המונותאיסטיות (נצרות, איסלאם ויהדות) קיימת באופן מסורתי חלוקת תפקידים בין גברים לנשים, אשר במסגרתה נשים מודרות מתפקידי הובלה דתית ואינן שותפות לפרשנות של חוקי הדת ולקביעת הלכות ההתנהגות היומיומיות. על רקע זה קמו בכל הדתות זרמים פמיניסטיים המבקשים להשוות את זכויות הנשים ולאפשר להן ייצוג ושותפות בחיים הדתיים. ביהדות, שוויון זכויות לנשים מתבטא בלימוד תורה, שותפות בהובלת תפילות וקיום מצוות כמו הנחת תפילין וקריאה בתורה שמבוצעות באופן מסורתי על ידי גברים. עוד מאפיין מרכזי של תנועת הפמיניזם היהודי דתי הוא קריאה לשוויון זכויות לנשים בנישואין וגירושין, וטיפול בנשים מסורבות גט ועגונות. הזרם הפמיניסטי ביהדות מחולק לתתי זרמים רבים הנבדלים זה מזה במידת מחויבותם להלכה האורתודוכסית המפורשת.

תנועות של פמיניזם יהודי דתי החלו לקום במשך המאה ה-20 בארה"ב ובאירופה, במקביל לגלי הפמיניזם. בישראל החלה ההתעוררות הפמיניסטית בציבור הדתי לאומי הליברלי, שחש בדיסוננס בין תפקידן של נשים מחוץ למרחב הדתי ובתוכו. ב-1976 הוקמה מדרשת ברוריה, המדרשה הראשונה שהציעה לנשים לימוד תורה וגמרא בסגנון ישיבתי, וב-1995 הוקם ארגון "קולך" שקרא לשוויון מגדרי בקהילה הדתית בישראל. בהמשך הוקמו ארגונים רבים נוספים והחלו לקום גם התארגנויות של נשים חרדיות בקריאה לשלב נשים בעשיה הדתית ולדאוג לייצוג שלהן.