עוני וסתי הוא התופעה בה נשים שאין ביכולתן לרכוש אמצעי ספיגה (פדים וטמפונים( לימי הווסת נאלצות להישאר בבית ולהפסיד מספר ימי לימודים או עבודה בכל חודש, באופן המוביל לפגיעה מצטברת בהשכלה ובקריירה שלהן. התופעה מכונה גם "מחזור עוני", כדי להדגיש את האופי המחזורי שלה; ברגע שלאשה יש קושי לממן אמצעי ספיגה, הדבר מוביל לפגיעה כלכלית שגורמת להחמרת הקושי הראשוני וחוזר חלילה.
גישה מוגבלת לאמצעי ספיגה היא בעיה שקיימת ברחבי העולם, הן במדינות מתפתחות והן במדינות מפותחות. מדינות וארגונים שקמו כדי להתמודד עם התופעה הציעו פתרונות שונים:
- סבסוד מוצרי ספיגה או חלוקה שלהם בחינם.
- עידוד או חיוב מקומות שיש בהם שירותים לשימוש הציבור (החל ממוסדות חינוך ומקומות עבודה ועד מקומות מסחריים כמו קניונים ומסעדות) לספק, לצד נייר טואלט, גם מוצרי ספיגה.
- עידוד השימוש במוצרים רב-פעמיים, בהם לצד החסכון הכלכלי יש גם פחות פגיעה בסביבה.
בישראל, מוצרי ספיגה יקרים בכ-14% ביחס למדינות אחרות ב-OECD.
