מיקרו-אגרסיה הוא ביטוי המתאר פניה מעליבה, משפילה או מבזה, המתרחשת באופן יומיומי ושגרתי. המילה "מיקרו" מציינת שמדובר באירועים קצרים ומהירים, שמי שמבצע אותם לא תופס אותם כמזיקים, ולפעמים אפילו פועל מתוך כוונה טובה.

אוכלוסיות ומיעוטים שונים מהווים מטרה למיקרו-אגרסיות: נשים, מיעוטים אתניים שונים, אנשים המשתייכים לאוכלוסיית הלהט"ב ועוד. למיקרו אגרסיה יש צורות וביטויים שונים. הרבה פעמים המיקרו-אגרסיות מסגירות ציפיות נמוכות, או סטריאוטיפים כלפי הקבוצה שאדם משתייך אליה, למשל, כאשר פונים לאישה נכה בכיסא גלגלים תוך הרמת הקול ושימוש בשפה פשוטה וילדותית, זה מסגיר את ההנחה של הפונה שהנכות הפיזית מצביעה גם על נכות קוגניטיבית. עוד דוגמא למיקרו-אגרסיה היא ההנחה של שוטרים רבים בארה"ב שאפרו אמריקאים הם עבריינים, ויחס מפלה שבא בעקבות ההנחה. סוג נוסף הוא מחמאות מעליבות, למשל:  "את ממש טובה במתמטיקה יחסית לבת", או "בכלל לא רואים עליך שאתה הומו".

מיקרו-אגרסיה יכולה להיות מבלבלת, לפעמים נראה שמישהו מעיר הערה תמימה ללא כוונה לפגוע, ובכל זאת מושא ההערה מרגיש.ה פגוע.ה, לפעמים אפילו ללא יכולת להסביר למה, אך מחקרים מראים שלמיקרו-אגרסיה יש אפקט מצטבר: הספיגה של הערות מקטינות, מזלזלות ופוגעניות לאורך זמן גובה מחיר נפשי ובריאותי.