המונח "האישי הוא הפוליטי" (באנגלית: 'The Personal is Political') הוא עיקרון מרכזי של הגל השני של הפמיניזם, אשר טוען כי חוויות אישיות של נשים קשורות באופן הדוק למבנים פוליטיים וחברתיים רחבים (ולמבנים אלה יש הקשרים היסטוריים וכלכליים). המונח מתמקד בהבנה שחייהן האישיים של נשים, כמו חוויות בחיי המשפחה, בעבודה, בזוגיות או בגידול ילדים, אינם נפרדים מהפוליטיקה ויחסי הכוחות בחברה האנושית, אלא מבטאים את השפעת מוסד הפטריארכיה על חייהן. באמצעות הקביעה הזו, פמיניסטיות מדגישות כי נושאים שבעבר נחשבו פרטיים ואישיים – כמו אלימות במשפחה, אפליה בתעסוקה ובמקום העבודה, או חלוקת המטלות הביתיות – הם למעשה נושאים פוליטיים שיש להיאבק עליהם בזירה הציבורית. הכרה במונח זה פתחה את הדרך למאבק לשינוי מוסדות ונורמות חברתיות, כדי לשפר את תנאי חייהן של נשים ולקדם שוויון מגדרי.
המונח נטבע בשנות ה-60 של המאה ה-20 על ידי קרול האניש שכתבה מאמר בנושא, זכה לפופולריות רבה ועד היום משתמשים בו. המנוח סייע לתנועה הפמיניסטית להראות כיצד אי-השוויון בין נשים לגברים אינו מקרי ואינו רק תוצאה של נסיבות פרטיות אלא נגזר מהמבנים המושרשים בתרבות ובחברה. הרעיון שעומד מאחוריו הוא שכל חוויה אישית – במיוחד כזו המושתתת על יחסי כוח ודיכוי – יכולה לשמש ככלי לשינוי חברתי ופוליטי. כאשר נשים משתפות את חוויותיהן האישיות, הן מבינות שהן אינן לבד, ושישנם דפוסים חוזרים המצביעים על בעיות מערכתיות. באופן זה, "האישי הוא הפוליטי" משמש כקריאה לפעולה קולקטיבית, שבה המאבקים האישיים הופכים למאבקים ציבוריים שמטרתם לחולל שינוי מערכתי.
