אדם שהזהות המגדרית שלו לא מתאימה לקטגוריות הבינאריות של אשה/גבר, לרבות הביטויים שלהן (לשון פנייה, סגנון לבוש). אדם א-בינארי עשוי לחוות את הזהות המגדרית שלו או לבטא אותה באופנים שונים. חלק מהאנשים הא-בינאריים מזדהים גם כטרנסג'נדרים או מזדהים כחלק מהקהילה הטרנסית. אחרים/ות ישתמשו במלים כמו א-ג'נדר, בי-ג'נדר או פאן-ג'נדר כדי לתאר את הדרך הספציפית שבה יבטאו את הא-בינאריות שלהם/ן.
מונח מטריה המתאר אדם שיש לו יותר ממאפיין מיני אחד, לרבות אברי מין, בלוטות מין, אברי רביה, הורמונים וכרומוזומים. כך, אדם המוגדר אינטרסקס, נמצא מחוץ להגדרה הבינארית המסורתית של זכר או נקבה. רבים מהא/נשים שהוגדרו כאינטרסקס עם לידתם עברו הליכים רפואיים לפי החלטה של הורים, ועל-פי המלצה של הצוות הרפואי כדי "לתקן" את גוף היילוד ולקבוע את מינו של היילוד.
אפקט מתילדה הוא כינוי לתופעה בה נשים מגלות תגליות מדעיות פורצת דרך, אולם גברים מקבלים במקומן את הכבוד והקרדיט על התגלית. האפקט נקרא על שם הפעילה החברתית מתילדה ג'וסלין גייג', אשר תיארה את התופעה בפעם הראשונה בסוף המאה ה-19.
לאפקט מתילדה דוגמאות רבות. אחת הידועות שבהן היא סיפורה של רוזלינד פרנקלין, כימאית שתרמה תרומה מכרעת לגילוי מבנה ה-DNA. ב-1962 זכו ג'יימס ווטסון ופרנסיס קריק בפרס נובל על גילוי מבנה ה-DNA, אך תרומתה של פרנקלין הושמטה ולא זכתה להכרה.
ביסקסואל הוא אדם הנמשך ליותר ממגדר אחד. אדם ביסקסואל יכול להימשך מבחינה פיזית, רומנטית או רגשית לא/נשים מיותר ממגדר אחד, ולא בהכרח באותה מידה. אין צורך בניסיון מיני עם מגדר אחר כדי להיחשב ביסקסואל/ית, או נסיון מיני בכלל. לעתים, המושג בי+ מתייחס למונח מטריה שכולל א/נשים המזדהים/ות כביסקוסאלים/ות, פנסקסואלים/ות, ג'נדרפלואיד, וקווירים/ות, כלומר א/נשים שעשויים להימשך ליותר ממגדר אחד.
אדם המביע תמיכה ופועל למען הקהילה הלהטב"קית – עבור זכויות הקהילה והפרטים המרכיבים אותה, גם אם אותו אדם לא מזדהה כלהטב"ק.
הגל הראשון של הפמיניזם או הפמיניזם הליברלי, החל במאה ה- 19, ובמרכזו עמדה התביעה לזכות הצבעה לנשים. ברחבי אירופה וארה"ב תנועות של נשים פעלו באמצעים שונים כדי למחות על כך שכמעט בכל המדינות ניתנה זכות הצבעה לגברים בלבד.
הפמיניזם הליברלי היה הזרם הראשון בתנועה הפמיניסטית. הוא התמקד בהשגת שוויון בין המינים בפוליטיקה ובמשפט, והוא מבוסס על תפישה דמוקרטית ליברלית של שוויון בפני החוק.
לפמיניזם הליברלי היו כמה מטרות מוצהרות:
- יצירת מציאות שבה נשים אינן סובלות מאלימות או איום באלימות בשל מגדרן, כולל פגיעה גופנית או נפשית, וליצור עבורן מרחב בטוח.
- שחרור ממגבלות חוקיות שנובעות ממערכת ערכים פטריארכלית, למשל הגבלת חופש התנועה או התעסוקה של נשים, או חוקים שמסדירים מערכת של דרישות מוסריות שונות מנשים ומגברים.
- יצירת שוויון הזדמנויות בגישה לחינוך, השכלה, תעסוקה ופרנסה, ללא אפליה על בסיס מיני ומגדרי.
- הורדת חסמים פסיכולוגיים העומדים בפני נשים בבואן להשיג מטרות שונות (דוגמה לחסם פסיכולוגי: אם מעולם לא ראית אישה בתפקיד רופאה, את עשויה לחשוב שזה תפקיד שנשים לא יכולות למלא).
הגל השני של הפמיניזם, המזוהה עם הפמיניזם הרדיקלי, החל בשנות ה-60 של המאה ה-20 בארה"ב, על רקע תנועות אזרחיות שונות שקראו לזכויות אזרח ולשוויון.
הפמיניזם הרדיקלי ביקש לשנות את החברה מן השורש באמצעות מהפיכה. בניגוד לגל הראשון, שהתמקד בשוויון בפני החוק, הגל השני הצביע על מגוון הדרכים בהן תפישות חברתיות, הבניות ומנגנונים בלתי-נראים יוצרים דיכוי של נשים גם במקומות שבהם אין אפליה בפני החוק.
על-פי הפמיניזם הרדיקלי, המבנה החברתי הפטריארכלי קובע כי גברים יחזיקו בכל עמדות הכוח בחברה, וכדי לשמר מצב זה הם מפעילים מנגנונים לדיכוי החופש והמיניות של נשים. דוגמה למנגנון דיכוי כזה היא הטלת האחריות למטלות הבית והילדים באופן בלעדי על נשים. זרם הפמיניזם הרדיקלי היה הראשון שערער על הזהות בין נשיות ואמהות וקרא לאפשר לנשים חופש מן החובה ללדת ילדים ולטפל בהם.
בתקופת הפמיניזם הרדיקלי נטבע המושג "האישי הוא הפוליטי", שבא להצביע על כך שגם כאשר נדמה לנשים או גברים שהם בוחרים בחירה מסוימת מרצונם החופשי, בבסיס של אותה בחירה ישנם מנגנונים פוליטיים רבי-עוצמה. הגל השני של הפמיניזם עורר ביקורת רבה, אך לא ניתן להתעלם מן ההישגים שהשיגה התנועה הפמיניסטית באותה תקופה: הקמת מעונות לטיפול בנשים שהיו קורבנות לאלימות, הכרה ציבורית באונס ואלימות מינית, גישה לאמצעי מניעה והפלות, שירותי טיפול בילדים, קידום החינוך וההשכלה לילדות, נערות ונשים, ופיתוח תחום המגדר כתחום אקדמי.
מונח המתאר מצב שבו קיים פער בין המין הביולוגי המיוחס לאדם (נקבה או זכר) בלידתו ובחייו – לבין הזהות המגדרית שלו או האופן שבו הוא מבטא את המגדר שלו. א/נשים המתמודדים/ות עם דיספוריה מגדרית יחושו לעתים קרובות חוסר נוחות וומצוקה בקשר לגוף שלהם ו/או מהציפיות החברתיות עבורם לנהוג על פי המין שלהם.
האשמת הקורבן היא גישה הגורסת כי לאנשים ונשים שהיו המטרה של פגיעה כלשהי, ובמיוחד אלימות מינית (הטרדה, תקיפה או אונס) יש אחריות לכך, וכי הם הזמינו את הפגיעה בלבוש או בהתנהגות שלהן.
המושג "האשמת הקורבן" נטבע בהקשר של גזענות חברתית. הפסיכולוג ויליאם ריאן פרסם ב-1971 את הספר "מאשים את הקורבן", בו התייחס בביקורתיות לאופן בו גישות גזעניות מאשימות את האפרו-אמריקאים בארה"ב באפליה כלפיהם.
כיום משתמשים במונח כדי לתאר את מגוון האופנים בהם החברה מאשימה קורבנות של פגיעות מיניות במה שקרה להן/ם. זה יכול להיות כאשר הקורבן מגיע/ה להתלונן במשטרה, מספר/ת לחברים או בני משפחה, או באופן הדיווח בתקשורת על מעשי אלימות ואונס. משפטים כמו: מה היא לבשה? מדוע היא נכנסה איתו לבית? למה הוא חזר לשם אחרי הפעם הראשונה? מסיטים את הדיון ממעשי התוקף/ת למעשי הקורבן ומהווים האשמת הקורבן.
גישה של האשמת הקורבן מסייעת לאנשים לחוש תחושה של שליטה בגורלם, משום שהיא מרמזת שבכוחו של הקורבן למנוע את התקיפה, אבל חשוב לזכור שאף אחד ואף אחת לא רוצה שיתקפו אותה, והאשמים היחידים בתקיפה הם התוקפים.
מונחים המתארים סלידה ורתיעה מקהילות קוויריות, בהן לסביות, הומואים, ביסיות וטרנסיות. הסלידה והרתיעה מלוות לא פעם בפחד המעוגן בבורות, המובילים לפרקטיקות אלימות כלפי קהילות קוויריות ופרטים המזדהים כחלק מהקהילה.הפרקטיקות נעות בין אלימות מילולית (קללות, מיקרו-אגרסיה, הגחכה), לפיזית ומינית, כמו גם אפליה (למשל אי-קבלה למקום עבודה, או עיכוב קידום במקום עבודה) או הדרה מהשתתפות באירועים (משפחתיים או חברתיים). הומופוביה מופנית כלפי הומואים ולסביות, להט"בופוביה כלפי כל מי שמזדהה כחלק מהקהילה הלהט"בית, וטרנספוביה מופנית כלפי הקהילה הטרנסית.
