פרשת ג'פרי אפשטיין – חבורת הגברים האנסים והפדופילים, ומעגל המשת"פים והמשת"פיות סביבם – מראה לנו מה קורה כשלפסיכופתים אלימים ומתועבים יש תועפות כסף וכוח עצום. מעגל המשת"פים גדל והלך בשל הקרבה לכסף ולכוח; והרצון להשיג, ולו מעט, חיי נוחות, גישה לאירועים נוצצים, וחיכוך חברתי עם עוד נבלים ופושעים.
פרשת אפשטיין מצביעה על חשדות עמוקים לביצוע פשעים נגד האנושות: אלימות מינית סדרתית שנעשתה בילדים, בילדות ובנשים צעירות. המעטפת המפלצתית שהגנה במשך שנים ארוכות על אפשטיין ושותפיו לפשעים אפשרה ליצור מרחבים אלימים עם מערכת חוקים נפרדת – מערכת פדופילית, רעילה, מיזוגנית, שונאת אדם וחווה. דה-הומניזציה. חבורת הסבל של אפשטיין האמינה באמת שהיא מעל החוק – הארצי, העממי. הם חשבו שיוכלו לעשות כל מה שעולה על רוחם.
הם הרשו לעצמם להגשים פנטזיות חולניות: להשפיל, להכות, לבעוט, להתעלל, להעניש, לפגוע, לסטור, לחפצן, לאנוס, להפחיד, להרעיל, לרסק, להרעיב, להשתיק, להזיק, לחבוט, להטיל מום, לסמם, לשלוט, לדרוך, לחתוך, להלום, לשבור, לדחוף, לחנוק, להכאיב. כל-כך הרבה מילים לתאר אלימות.
הכסף והמעמד סינוורו אותם. שכרון הכוח העצים את הפגיעות הקשות. הם הצטלמו עם קורבנותיהם, צילמו סרטונים, דיברו על ההתעללות באימיילים – ללא חשש.
היאכטות, הקוקאין, האוכל והיין, בגדי היוקרה, התכשיטים, ההזמנות לערבי גאלה פילנתרופיים, המטוסים הפרטיים, המסיבות – כל אלה לא רק סינוורו. הם הקהו. הם יצרו עולם מקביל שבו כבוד האדם וחוה הפך מיותר, וחמלה – לחולשה. זוהי הפטריארכיה בשיא שפלותה.
שפל גברי מאין כמוהו; האלימות המזוויעה שהתחוללה בריזורטים, ביאכטות, בדירות פאר, באי פרטי ובארמונות מלוכה. לא במחשכים.
אבל אפשטיין הוא הקצה הקיצוני של מנגנון שכולנו מכירות. אותו מנגנון פועל גם כשמישהו מחליט בשבילך. כשמשתיקים אותך. כשגופך הופך לנכס. כשכאבך לא נספר. כשאת נדרשת להוכיח שמה שקרה לך – קרה. ההבדל בין חבורת אפשטיין לבין מה שנשים חוות כל יום, בכל מקום בעולם, הוא בהיקף הכוח – לא בסוג השבר.
מדי יום, נשים, ילדים וילדות ברחבי העולם חוות אלימות מינית, אלימות פיזית, אלימות כלכלית, סחר בבני אדם ובנות חווה, נישואי כפייה, רצח, ואלימות מגדרית בכל צורותיה. הן חוות אלימות קשה בבית, במקום העבודה, ברחוב. הנתק הנורא שיצר הכוח הפך גברים ונשים משת"פיות למפלצות. הפך אותם להתגלמות הפמיסייד הגלובלי. הכוח השחית. הכוח יצר מפלצות. הכוח הסב סבל שלא יתואר.
הפטריארכיה לא ניצחה אותנו – היא רק נחשפה עוד קצת. המנגנון ההרסני הוא כמו קוד פתוח: כולנו מבינות אותו. מבינות היטב. הבנים הצעירים שלנו כבר יודעים אותו בעל-פה, כמו שפה שנייה לשפת אמם.
זוהי הפטריארכיה: ההסדר החברתי שמעניק לגברים כוח, בעוד הוא מקטלג ילדות ונשים כיצורים פחותים. ההסדר שאיפשר לאפשטיין לפעול – אבל ממשיך לאפשר לגברים אחרים, פחות עשירים ומוכרים להכות, לאנוס, לנצל, להדיר ולהשתיק, גם בבית קטן, גם בדירת גג בבניין משופץ, בכל יישוב, בכל מדינה.
אנחנו חייבות להילחם במנגנון הזה. בשבילנו. בשביל הילדות והילדים שלנו. בשביל כל אישה שכאבה הושתק. היום, 8 במארס 2026, יום האישה הבינלאומי – אל תהיו משת"פיות של הפטריארכיה.
