כן, ג׳נוסייד: כך ישראל בנתה בעצמה את כתב האישום נגדה

ב-1944, כאשר ממדי הזוועה באירופה החלו להתברר, טבע המשפטן היהודי-פולני, רפאל למקין, מונח משפטי חדש: ג'נוסייד. למקין הבין כי העולם זקוק להגדרה ברורה עבור פשע מסוג חדש, כזה שאינו מסתכם רק בהרג המוני, אלא מכוון להשמדת קבוצה שלמה. בחוק הבינלאומי, שנוסח בהמשך, האלמנט המייחד את הפשע הזה, הופך אותו ל"פשע הפשעים", הוא אלמנט הכוונה (Mens Rea). מדובר באלמנט שבאופן היסטורי קשה מאוד להוכיח בבית משפט, שכן לאורך ההיסטוריה, מבצעי פשעים כאלה הבינו היטב את המשמעות המבישה של מעשיהם, וניסו להסתירם בכל מחיר.

היוצאים מן הכלל בהקשר זה היו הגרמנים במלחמת העולם השנייה. הם היו בטוחים מספיק בעצמם כדי לקיים את ועידת ואנזה המפורסמת, לפרוש בה את התוכנית המרושעת והשטנית שלהם, ואף להשאיר אחריהם פרוטוקולים סודיים שנתפסו והפכו לראיית הזהב המשפטית נגדם.

ואולם, בכל הנוגע להיבט ההצהרתי, המקרה של המלחמה בעזה מציג אנומליה מטומטמת אף יותר: בצד המעשי והביצועי, לצה"ל אין את מערכת ההשמדה המאורגנת והתעשייתית שהיתה לגרמנים, והוא פועל תחת לחצים בינלאומיים. אך בצד ההצהרתי, הפה הגדול של הפוליטיקאים הישראלים סיפק לצד התובע יותר ממספיק הוכחות פומביות, בשידור חי, המבססות בדיוק את אותו סעיף כוונה חמקמק שבלב הפשע.

העולם אולי נתפש בעינינו לעיתים כאדיש או כלא מבין, אך כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו בחר באוקטובר 2023 להשתמש בביטוי "זכור את אשר עשה לך עמלק", הקהילה הבינלאומית והמשפטנים בהאג דווקא הבינו היטב את הרפרנס השקוף למחיקת העם העמלקי וזרעו מהמקרא. באותה תקופה ממש, הכריז שר הביטחון יואב גלנט: "אנחנו מטילים מצור מוחלט על העיר עזה. אין חשמל, אין מזון, אין מים, אין דלק. הכל סגור. אנחנו נלחמים בחיות אדם, ואנחנו נוהגים בהתאם". אמירה זו תורגמה בעולם מיד כקריאה מפורשת לשלילת צרכים קיומיים בסיסיים מאוכלוסייה אזרחית שלמה.

ישראל הרשמית ניסתה לטעון בבתי הדין כי יש להפריד בין הצהרות פוליטיות מתלהמות לבין המדיניות המרוסנת המיושמת בשטח. אך קו ההגנה הזה קורס כאשר הראיות נערמות. האמירות של שר המורשת, עמיחי אליהו, שקרא להטיל פצצת אטום על עזה, או של סגן יו"ר הכנסת, ח"כ ניסים ואטורי, שקרא בכל הזדמנות "לשרוף את עזה ולשטח אותה", לא נתפשו בעולם כפליטות פה של שוליים סהרוריים, אלא כעדות להלך הרוח של הממסד השלטוני.

ישראל טענה שבסך הכל מדובר במבצע צבאי בשטח בעייתי עם נזק היקפי, וההרג בו לא מגיע לכדי השמדה של עם. הטיעון הזה מתעלם מהתקדימים ההיסטוריים של מערכת המשפט הבינלאומית. ראוי להזכיר: לסרבים הספיק טבח של כ-8,000 גברים ונערים בוסניים בסרברניצה כדי לספוג מבית הדין הבינלאומי הרשעה רשמית של ג'נוסייד. המספר הזה מהווה כשליש רק ממספר הילדים שצה"ל הרג ברצועת עזה בשנתיים וחצי האחרונות שכבר עבר את המספר המחריד 23,000.

מי שפספס את השיעור ההיסטורי הזה הוא כנראה השר במשרד הביטחון, בצלאל סמוטריץ', שקרא אף הוא, עוד באפריל 2024, "למחות את זכר עמלק מתחת לשמיים". בזמן שהוא והקולגות שלו ממשיכים לספק ציטוטים לכתבי האישום הבינלאומיים, כדאי שהם יבינו את המשמעות הפרקטית של מעשיהם: הם כבר לא נואמים, הם מעידים. ובהאג כבר מקשיבים; אחרי צווי המעצר נגד נתניהו וגלנט, התובע כבר ביקש צו גם עבורסמוטריץ', והשאר כנראה לא הרחק מאחור.

עוד בנושא:

אנחנו חייבות לדבר על הסבל הפלסטיני (פוסט בבלוג קריאה לפעולה)

תבחרו: דמוקרטיה או ציונות (פוסט בבלוג קריאה לפעולה)

_{תצלומים: חוסני סלאח}