המצוי, הרצוי והראוי

נשות החינוך בישראל נמצאות בעיצומו של מאבק חסר תקדים על הפגיעה הקשה בתנאי ההעסקה שלהן. לצד זעם קולקטיבי שמבעבע ברשתות החברתיות, עולות גם תחושות של חוסר אמון וחרדה כלכלית נוכח ההסכם החדש שפוגע בפועל בשכרן בשנה וחצי הקרובות. על ההשלכות הכלכליות, תגובת המורות, והמתח הגובר מול הסתדרות המורים. זמן קריאה: 4 דקות.

המורות כועסות. מה-זה כועסות, זועמות. מספיקה הצצה קצרה לאחת ממאות קבוצות הווטסאפ, הטלגרם או הפייסבוק כדי להבין איזה דבר היסטורי, מרשים ומשמעותי קורה לנשות החינוך. בד בבד, חששות כבדים מנקריםעל העומד לקרות.

המחיר הכלכלי של ההסכם החדש

גננות ומורות מפחדות שלא יכירו באישורי המחלה שלהן, ולא ישלמו להן עליהם. מכרה מודאגת אמרה לי הבוקר שהיא לא מוכנה לאבד 400 שקל על כל יום עבודה. החשש מובן וטבעי. ביומיים האחרונים עורכי ועורכות-דין שתומכים במאבק נשות החינוך הבהירו שחוק ימי המחלה מגן על נשות החינוך. שאי אפשר לזמן לשימוע 20 אלף מורות. גם כשאיפשרו בעבר למעסיקים להטיל ספק באישורי מחלה, התהליך הוא שצריך להפנות את כולן לרופאה תעסוקתית.

אבל מעבר לימי המחלה שלקחו כחוק, ישנן השלכות רוחביות נוספות. על-פי ההסכם החדש, לצד הפחתת היקף הקיצוץ, הכניסו סעיפים שמקפיאים תוספת שנת ותק ומאריכים את תקופת הדרגות. מה יקרה כשיתחילו לשלם לנשות החינוך על שנת ותק בינואר 2026 במקום בספטמבר 2025? זה אומר שבמשך ארבעה חודשים לא יקבלו תוספת של 2.5% בשכר שלך. נאמר שאת מורה או גננת עם תואר שני, ותק של כעשר שנים, בדרגה 4, ואת מרוויחה בערך 10,000 שקל ברוטו. זה אומר שאת לא תקבלי תוספת חודשית של כ-250 שקל על שנת הוותק הנוספת שצברת. כפול ארבעה חודשים זה יוצא 1,000 שקל. ומה לגבי עיכוב בדרגות? גם את תקופת הדרגה ההסכם החדש האריכו בארבעה חודשים. העלאה בדרגה מזכה אותך בתוספת של 7.5% לשכר המשולב – והנה איבדת עוד כמה אלפי שקלים בארבעת החודשים של העיכוב.

השיבוש במערכת והתגובה בשטח

עכשיו נשות החינוך מתחילות להבין איזה סיבוב הסתדרות המורים ומשרד האוצר – בשיתוף משרד החינוך – עשו עליהן ביום ראשון. הקיצוץ המקורי בשכר בשנה וחצי הקרובות, תחת סעיף "התייעלות כלכלית" שקרי, הסתכם בהפחתת 3.3% מהשכר בלי פיצוי סביר לצדו, כפי שקיבלו עובדות ועובדי מדינה אחרים. בשבוע שעבר גננות רבות חלו ונאלצו להיעדר מהעבודה. מאז סוף השבוע, עשרות אלפי נשות חינוך נוספות נפלו למשכב. מאז יום ראשון, מערכת החינוך סופגת שיבושים קשים. בתי-ספר וגנים לא נפתחו בכלל, ואחרים נפתחו במתכונת מצומצמת. מדובר באירוע חסר תקדים.

מה עם השקיפות? מה עם השחיתות?

במפגש זום עם מטה המאבק, שהפך לכתובת עבור עשרות אלפי נשות חינוך מרחבי המדינה, נאמר להיאזר בסבלנות. אבל בישראל, סבלנות היא מצרך נדיר. כולן רוצות תשובות מיידיות ובטחונות. אך אי אפשר לדעת הכול תוך כדי תנועה – גם אם מדובר בתנועה צודקת ומרשימה. חשוב לזכור שזו התארגנות שקמה מהשטח, בלי תקציבים ואגפים מחוזיים – התארגנות שמבוססת על התנדבות נטו. כעת נדרש לא רק אורך רוח, אלא גם סולידריות ואמונה בצדקת הדרך.

הערב (שלישי) המשיכה יפה בן-דוד, מזכ"ל הסתדרות המורות והמורים, לסרב להיפגש עם נציגות ממטה המאבק, שמצדו החריף את הצעדים: אלפי מורות ומורים כבר חתמו על הודעת התפטרות, ומחר (רביעי) עשרות אלפי מורות וגננות ימשיכו להיעדר ממוסדות החינוך עקב מחלתן.

הכעס הגובר כלפי הסתדרות המורים והמורות מובן. הסיאוב, חוסר השקיפות, הגזלייטינג במסרים שההסתדרות מפיצה מאז יום ראשון, לצד סילופים והסתרת ההסכם החדש מציבור נשות החינוך – הם חלק ממנגנון התשה והפחדה. במפגש זום שנערך אתמול (שני) עם נציגי ההסתדרות הם התנערו מתמיכה בנשות החינוך החולות ואף טענו שלקחו את החוק לידיים. זה הכעיס רבות שהשתתפו במפגש שנסגר לפתע על-ידי נציגי הסתדרות המורות. מאז, נשות חינוך רבות הביעו תרעומת על הסתדרות המורים, על שכר המזכ"לית, ועל סירובה של בן-דוד להיפגש עם נציגות מטה המאבק.

צדק, צדק נמשיך לרדוף

אני מאמינה בוועדי עובדים ועובדות. הייתי שותפה בהקמת ועד במקום העבודה שלי לפני שפניתי לחינוך, והייתי שותפה גם בהקמת אגודת סטודנטים במוסד שבו למדתי תואר ראשון. אבל אני גם יודעת שזה לא מציאותי לצפות מארגוני עובדים יציגים להיות חפים משחיתות או בריונות, כשהתרבות הארגונית והציבורית בישראל עצמה נגועה בהן. ארגוני העובדים משקפים את המערכת הרחבה שבה נורמות של כוחנות, נאמנות אישית והיעדר אחריותיות הן שגרה. כדי לשנות את זה, נדרש שינוי עמוק, לא רק החלפת הנהגות.

בתוך כך, אין צורך למהר לבטל את החברות בהסתדרות המורות והמורים. הגל העכור הזה יעבור. ארגון הרופאות והרופאים הצטרף, העובדות הסוציאליות תומכות בנשות החינוך, ארגון "עומדים ביחד" הביע תמיכה בהן, חברת הכנסת נעמה לזימי תומכת בהן; ועד ההורים המרכזי של תל-אביב-יפו הביע תמיכה מלאה – והרשימה מתארכת והולכת. עוד תהיה הנהגה אחרת, כזו שניתן לסמוך עליה ולהאמין בה – בהסתדרות המורות ובמדינה.

ועד אז, חשוב לתמוך במטה המאבק ולעמוד בסולידריות עם השותפות למאבק ולדרך הארוכה. כי זה הדבר הראוי לעשות השבוע, בו-בזמן שנשות החינוך מתאמצות להחלים. מחר (רביעי) מצוין בישראל יום המורה והגננת. פרגנו לעצמכן מנוחה.