ועדת החקירה האזרחית החלה לפעול ביולי 2024, ומטרתה לבצע חקירה מקיפה של האירועים שקדמו למקרי החטיפה וטבח בשבעה באוקטובר. האירועים שקדמו לאסון בעוטף רצועת עזה היוו את התשתית למחדל הבטחוני הגדול בתולדות מדינת ישראל מאז היווסדה.

הוועדה בוחנת את המחדלים הרבים שהובילו לאירועי החטיפה והטבח של השבעה באוקטובר, וחוקרת את המערכת הצבאית והמדינית באופן עצמאי, שקוף ובלתי תלוי בגורמי מדינה, עד להקמת ועדת חקירה ממלכתית רשמית (ממשלת נתניהו מסרבת בתוקף להקים ועדת חקירה ממלכתית ואף מבקשת לעגן בחוק איסור על הקמת ועדת חקירה ממלכתית).

באתר ניתו לצפות בעדויות של נשים וגברים שהעידו בפניה, ולקרוא פרוטוקולים של התכנסויותיה וכן לקרוא את דוח המסקנות (קובץ PDF) בן 106 עמודים הכולל ציטוטים מהעדויות שנמסרו לוועדה.

בערוץ השופרות (14), אמיר איבגי העלה לשידור את שיראל חוגג וענבל כהן, תושבי הדום, לראיון כדי "לשמוע על הכאב שלהם". משפחתם של חוגג וכהן נפגעה באורח קשה מאש שפרצה בביתם בזמן אירועי הטבח של השבעה באוקטובר, 2023, והובהלו לבית החולים שיבא תל השמור עם כוויות ופגיעות במערכת הנשימה. בזמן הראיון, חוגג הבהיר לאיבגי מי האחראים הישירים לאירועי הטבח שגבו את חייהם של יותר מ-1,400 אזרחים וחיילים באותה שבת ארורה (עברית).

כתבה מצולמת של תוכנית התחקירים עובדה, שמלווה אמבולנס ביום אירועי הטבח בעוטף עזה בשבעה באוקטובר. בתיעוד משחזרים אנשי איחוד הצלה את החוויות הקשות שעברו כשהושיטו עזרה לשורדי טבח וחיילים שנפצעו בלחימה בקיבוצים וביישובי העוטף (28 דקות, עברית, כתוביות בעברית).

בבוקר השבעה באוקטובר, 2023, אלפי טרוריסטים מרצועת עזה חדרו ליישובים בישראל בסמוך לגבול עם רצועת עזה והסביבה. באותו יום אירעה בישראל סדרה של מעשי טבח המוניים על-ידי הטרוריסטים הפלסטינאים – בשבעה מוקדים שונים. אירועי הטבח גבו את חייהם וחייהן של יותר מ-1,400 נרצחות ונרצחים, בהם ילדים, בני/ות נוער, הורים צעירים, חיילות וחיילים, משפחות שלמות, מבוגרות ומבוגרים. כ-250 נחטפו לרצועה, ומאות חיילים נהרגו במלחמה בעזה מאז נובמבר 2023.

אירוע טקס הזיכרון הלאומי של משפחות השבעה באוקטובר התקיים בפארק הירקון, בנוכחות משפחות שכולות ומשפחות החטופים והחטופות, לציון שנה לאירועי הטבח שאירעו בשבעה באוקטובר, 2023. הטקס הופק על-ידי תנועת קומו, והשתתפו בו בני ובנות משפחה של אזרחים/ות וחיילים/ות שנרצחו ונהרגו באותה שבת ארורה ולאחריה במלחמה הרצועת עזה, כמו גם אמנים ואמניות מהשורה הראשונה בישראל. הטקס מתחיל בדקה ה-11 בקירוב של הווידיאו ונמשך כשעתיים.

סרט דוקומנטרי של כאן 11, בבימויו של אלון דניאל, המביא עדויות של ניצולים/ות משבע זירות טבח שונות מיום השבעה באוקטובר, 2023. העדויות מלוות באמצעים אמנותיים של מודלים מיניטוריים ואנימציה (שעה ו-4 דקות, כתוביות בעברית).

540 ימים אחרי השבעה באוקטובר, עינב צנגאוקר, אמו של מתן החטוף קראה לנו לא לשתוק. זהו טקסט אישי-פוליטי על מאבק על החיים, כאב ואחריות אזרחית. זמן קריאה: 3 דקות.

שבת בערב, סוף מארס 2025, אני נוכחת בהפגנה הקבועה של משפחות החטופים בשער בגין בתל-אביב, אוחזת בידיי שלט של חטוף חי ונעמדת בתוך ההמון הרועש.

בתחילת ההפגנה ניכר כי המבטים של כולם וכולן סביבי היו קודרים: ייאוש, חרדה וזעזוע מפיצוץ המשא ומתן לעסקת חטופים מלאה וחזרה ללחימה ברצועת עזה. ואז, רגע של שינוי. עינב צנגאוקר, אמו של מתן החטוף בעזה זה שנה וחצי, נעמדה על הגשר, קיבלה לידיה את המיקרופון, והחלה לשאת את נאומה השבועי. צנגאוקר תיארה כיצד בבוקר השבעה באוקטובר בנה מתן כתב לה שהוא שומע את המחבלים מנסים להיכנס לדירתו. היא הפצירה בו ובאילנה, בת-זוגו של מתן שנחטפה גם היא, ושוחררה לאחר 55 ימים בעסקה הראשונה, להיות בשקט. לא להשמיע קול. 540 ימים אחרי אירועי הטבח והחטיפה, היא ביקשה מאיתנו לעשות רעש.

מה לא נאמר על עינב צנגאוקר? כל מילה של הערכה שנכתבת עליה מרגישה מוצדקת, אבל גם חסרה. יש בה משהו עיקש, נחוש, אמהי עד כאב, והיא מצליחה לא רק לשרוד את היום־יום בצל האימה, אלא להנהיג מתוך השבר. ברגע שהיא אוחזת במיקרופון – משהו משתנה באוויר. הקהל משתתק. יש הקשבה. יש צמרמורת. והיא לא דורשת יותר מדי – היא רק מבקשת שנרעיש.

הרעש הזה אינו רק רעש של כאב. הוא קריאה מוסרית, אזרחית, פוליטית. כי כן, החטופים הם סוגיה פוליטית. זה פוליטי כי מדובר בשאלה של בידי מי הכוח לשחרר אותם, מי מקבל החלטות, ומי מקבל אחריות על כך שנחטפו מלכתחילה. זה פוליטי כי יש מכונת רעל משומנת היטב שפועלת נגד המשפחות, במיוחד נגד אלה שמעזות להשמיע קול ברור ולהצביע באצבע מאשימה על הממשלה שאחראית על מחדל השבעה באוקטובר ועל כך שכבר שנה וחצי החטופים נמקים בעזה, עוברים התעללות קשה בתנאים לא אנושיים. צנגאוקר יודעת את זה היטב. היא לא נאיבית. לצד התמיכה הרחבה, היא מתמודדת עם תגובות אלימות, עוינות ומזלזלות. היא משלמת מחיר אישי כבד, ועדיין – היא לא שותקת.

בין שתיקה לרעש: איפה אנחנו עומדות

השאלה היא האם גם אנחנו מוכנות לשלם את המחיר? האם גם אנחנו נעז לצעוק בקול ברור את מה שפוליטיקאים אטומים מתאמצים להשתיק? האם נצליח, למרות הפחד, להיות נוכחות ברגע הזה – נוכחות באופן שלא משתמע לשני פנים?

הפחד מלהיות מזוהות, הפחד להצטלם, הפחד שיגידו עלינו משהו. רובנו מכירות את זה. אבל האם הפחד הזה שווה את השתיקה? האם הוא מוצדק יותר מהצורך להשיב את האנשים הביתה? האם אפשר להרשות לעצמנו להישאר בשקט כשצנגאוקר מבקשת מאיתנו להרעיש יחד איתה?

אסור שהקריאה של צנגאוקר תחלוף לנו מעל הראש. אפשר וצריך להרחיב את מעגל הרעש כדי להחזיר את מתן לאמו, אחיותיו ואהובתו; ולהחזיר את שאר 58 החטופים לחיק משפחתם ואוהביהם. לשכנע עוד נשים להשתמש בקול שלהן. לייצר רעש ביחד. רעש חזק, ברור, נוכח.

אנחנו נהיה הקול – שלנו, ושל החטופות והחטופים. נרעיש ברשתות החברתיות, נרעיש בעבודה, נרעיש ברחוב, בכל מקום שבו אנחנו נמצאות, ובכל הזדמנות. נרעיש – עד שיחזרו כולם הביתה.

שוברים שתיקה הפיקו חוברת עם עדויות של חיילים וחיילות ששירתו ברצועת עזה ב-2023-2024 מאז אירועי השבעה באוקטובר של חמאס על יישובי העוטף. על-אף שמטרות המלחמה היו חיסול חמאס והשבת החטופות והחטופים, העדויות שאסף ארגון שוברים שתיקה מצביעות על מטרות שונות, כמו שיטוח והרחבת החיץ בסמוך לגבול ולתוך הרצועה, המכונה "הפרימטר". משמע, החיילים והקצינים קיבלו פקודה לגרום להרס אדיר למטעים, מבני תעשייה, מוסדות חינוך, מסגדים, בתי קברות ובתי מגורים. יצירת הפרימטר כללה גם ירי מכוון על כל מי שנכנס לאזור (קובץ PDF, עברית).

הדוח של ועדת החקירה של מועצת זכויות האדם של האו״ם קובע כי מאז השבעה באוקטובר, 2023 כוחות הביטחון הישראליים ביצעו שורה של הפרות שיטתיות וחמורות של הדין הבינלאומי כלפי נשים ונערות פלסטיניות, לרבות הרג מכוון, אלימות מינית, פגיעות מגדריות, השפלות בעת מעצר, הרס מוסדות רפואיים, ומניעת גישה לטיפול בריאותי חיוני במהלך היריון ולידה. הדוח מדגיש כי פגיעות אלה אינן מקרים בודדים, אלא חלק ממדיניות ממוסדת שמטרתה לשלוט באוכלוסייה הפלסטינית באמצעות טרור מגדרי, תוך דיכוי זכויות יסוד והכחדה דמוגרפית עקיפה. הוועדה ממליצה על פתיחת חקירה פלילית בינלאומית, ומזהירה שהפגיעות המתוארות עשויות להיחשב לפשעים נגד האנושות (קובץ PDF באנגלית, 49 עמודים).

מאמר ביקורתי באתר Slate, שנכתב על-ידי דליה ליתוויק, מימי רוקה, טמרה ספר, ג'ניפר טאוב, ג'ויס וואיט-ואנס וג'ולי זברק בסוף נובמבר 2023 ובו הן קוראות לפמיניסטיות ברחבי העולם לעמוד לצד קורבנות ושורדות מעשי הטבח, האונס והרצח בשבעה באוקטובר. כותבות המאמר מציינות את העדויות הרבות מהשבעה באוקטובר, 2023 ומזכירות את העבודה החשובה של ד"ר כוכב אלקיים-לוי, שיחד עם נשים נוספות אספו עדויות מפורטות והקימו מאגר של תקיפות מיניות שאירוע באותה שבת ארורה. עוד הן כותבות כי פרקטיקות של הכחשת מעשי הטרור נגד נשים ישראליות בשבעה באוקטובר נוגדות סיסטרהוד ועמידה לצד קורבנות ושורדות אלימות מינית ואלימות מגדרית, ומזכירות שהכרה בפשעים נוראים אלה אינה חותרת תחת הסבל הפלסטיני (אנגלית).