البطريركية هي نظام اجتماعي به يتولى الرجال مناصب السلطة المركزية في مجالات مثل الأسرة والسياسة والاقتصاد والثقافة، ويعتبرون المهيمنون مقارنة بالنساء. يُشكّل هذا النظام العلاقات الاجتماعية والاقتصادية والسياسية بين الجنسين، حيث يعطي الأولوية للرجال ويحد من وصول النساء إلى الموارد والفرص والنفوذ.
النظام الأبوي يخلق توقعات جندرية تحد من حرية الأفراد، مثل الضغط على النساء للتركيز على المظهر الخارجي والضغط على الرجال لقمع مشاعرهم. على المستوى الأسري يفرض النظام الأبوي تقسيمًا جندريًا غير متكافئ، حيث تُعتبر النساء مسؤولات عن الأعمال المنزلية ورعاية الأطفال، بينما يُنظر إلى الرجال كمُعيلين رئيسيين. يؤدي هذا إلى عدم المساواة وغالبًا إلى العنف القائم على الجندر.
على المستوى المجتمعي، يمنع النظام الأبوي النساء من الوصول إلى مواقع القيادة، ومن تقبل أفكارهن. كما تُرسخ أنماطًا سلوكية تعتبر النساء أقل أهلية وأقل قدرة على القيادة مقارنة بالرجال.
النظام الأبوي حاضر في الإعلام الذي يُظهر الرجال غالبًا كشخصيات مهيمنة والنساء كأجسام جنسية أو كشخصيات ثانوية. من ناحية اقتصادية، يتجلى في فجوات الأجور، وتفضيل الرجال للمناصب العليا، وغياب الدعم المتساوي للنساء مثل إجازات الأمومة والأبوة.
على المستوى الوطني، يحد النظام الأبوي من تمثيل النساء في مواقع صنع القرار، ويقلل من مشاركتهن في الحكومات والجيش والسياسة. هذه الأنظمة تُحافظ على هيمنة الرجال وتُضعف تأثير النساء في المجتمع.
رغم المزايا التي يقدمها النظام للرجال، إلا أنه يفرض عليهم أعباء ثقيلة. التوقعات بتحمل الضغوط الاقتصادية والنفسية تؤدي إلى الاكتئاب والعزلة والإرهاق. القاعدة المترسخة بالامتناع عن طلب المساعدة العاطفية أو الطبية يُضر بصحتهم. المنافسة الزائدة بين الرجال تخلق عزلة وصعوبة في العلاقات الشخصية.
النظام الأبوي يحرص على ترسيخ صورة الرجال كمحاربين، مما يعرضهم لأخطار مقل الموت والإصابات والصدمة النفسية. العنف في إطار الجريمة أو النزاعات الذكورية ينبع من معايير تُقدّس القوة، مما يزيد من معدل الرجال كضحايا أو كمشاركين في أعمال العنف.
السلوكيات الخطرة مثل القيادة المتهورة أو التنافسية شائعة أكثر بين الرجال صغيري السن بسبب الأعراف التي تعزز السيطرة والقوة، مما يؤدي إلى ارتفاع معدلات حوادث السير المميتة.
الضغوط الاجتماعية المرتبطة بالجندر، مثل الحاجة للنجاح الاقتصادي، تؤدي إلى أمراض القلب والسكري وارتفاع ضغط الدم والإرهاق. الامتناع عن طلب العلاج الطبي يُؤخر التشخيص المبكر، مما يزيد من خطر الأمراض المزمنة والخطيرة.
פטריארכיה היא מערכת חברתית שבה גברים מחזיקים בעמדות כוח מרכזיות בתחומים כמו משפחה, פוליטיקה, כלכלה ותרבות, ונחשבים לדומיננטיים ביחס לנשים. מערכת זו מעצבת את היחסים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים בין המגדרים, תוך מתן עדיפות לגברים והגבלת הנגישות של נשים למשאבים, הזדמנויות והשפעה.
פטריארכיה היא מערכת חברתית שבה גברים מחזיקים בעמדות כוח מרכזיות בתחומים כמו משפחה, פוליטיקה, כלכלה ותרבות, ונחשבים לדומיננטיים ביחס לנשים. מערכת זו מעצבת את היחסים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים בין המגדרים, תוך מתן עדיפות לגברים והגבלת הנגישות של נשים למשאבים, הזדמנויות והשפעה.
פטריארכיה במישור האישי, המשפחתי והקהילתי
פטריארכיה יוצרת ציפיות מגדריות שמגבילות את חופש הפרט, כמו הלחץ על נשים להתמקד במראה וגברים לדכא רגשות. במישור המשפחתי, היא מכתיבה חלוקה מגדרית לא שוויונית, שבה נשים נחשבות אחראיות למטלות הבית והטיפול בילדים, בעוד גברים נתפשים כמפרנסים העיקריים. דינמיקה זו מובילה לעתים קרובות לאי-שוויון ולאלימות מגדרית.
ברמה הקהילתית, הפטריארכיה מונעת מנשים להשתלב בעמדות הנהגה ומקבלת רעיונותיהן כמובילים. היא משמרת דפוסי התנהגות שבהם נשים נחשבות כפחות סמכותיות או מתאימות להובלה לעומת גברים.
פטריארכיה במישור החברתי, הכלכלי והלאומי
פטריארכיה נוכחת במדיה, שמציגה לרוב גברים כדמויות דומיננטיות ונשים כאובייקטים מיניים או כדמויות משניות. כלכלית, היא מתבטאת בפערי שכר, העדפת גברים לתפקידים בכירים והיעדר תמיכה לנשים, כמו חופשות לידה שוויוניות. ברמה הלאומית, היא מגבילה ייצוג נשי במוקדי קבלת החלטות ומצמצמת השתתפותן בממשל, בצבא ובפוליטיקה. מערכות אלה משמרות דומיננטיות גברית תוך הקטנת השפעתן של נשים בחברה.
המחירים שמשלמים גברים בפטריארכיה
למרות היתרונות שהיא מספקת לגברים, הפטריארכיה גובה מהם מחירים כבדים. הציפייה לעמידה בלחץ כלכלי ונפשי מובילה לדיכאון, בדידות ושחיקה. הנורמה להימנע מטיפול רגשי או רפואי פוגעת בבריאותם. תחרותיות יתר בין גברים יוצרת ניכור וקושי בקשרים אישיים.
מלחמות ואלימות
הפטריארכיה משמרת דימוי של גברים כלוחמים ומובילה לחשיפתם לסכנות כמו מוות, פציעות ופוסט-טראומה. אלימות במסגרת פשע או סכסוכים גבריים נגזרת מהנורמות המקדשות כוח, ומובילה לשיעור גבוה של גברים כקורבנות וכמעורבים.
תאונות דרכים
דפוסי התנהגות מסוכנים, כמו נהיגה תחרותית או חסרת אחריות, נפוצים יותר בקרב גברים צעירים, בשל נורמות שמקדמות שליטה וכוח. הדבר גורם לשיעור גבוה של תאונות דרכים קטלניות.
בריאות ומחלות לב
לחצים חברתיים מבוססי מגדר, כמו הצורך להצליח כלכלית, מובילים למחלות לב, סוכרת, יתר לחץ דם ושחיקה. הימנעות גברים מטיפול רפואי מעכבת אבחון מוקדם ומעלה את הסיכון למחלות קשות.
הרצאה שנשאה בל הוקס באוניברסיטה בסיאטל ב-2005, בו היא מדברת על פטריארכיה והסדרים פטריארכליים בחברה שחוסמים נשים להתקדם ולזכות בזכויות שוות בחברה ובכלכלה, בו-בזמן שהם חוסמים גברים מלהשתחרר מתפקידים מסורתיים. בהרצאתה, הוקס מציעה אפשרויות פמיניסטיות רדיקליות ליצירה מחדש של חברה צודקת יותר, מבחינה מגזרית, גזעית ומעמדית. ההרצאה כולל דיון שאלות ותשובות עם הקהל (58 דקות, אנגלית).
שירה עוצמתית בסגנון ספוקן וורד, המבוצעת על-ידי ונסה מרקו , בה היא מתארת את האופן שבו גברים מתייחסים אליה ולנשים רבות: נוקטים בזלזול, השפלה ואלימות מילולית כי הסדר החברתי-פטריארכלי מאפשר להם לעשות זאת בלי לחשוש מסנקציות מרחיקות לכת, כך שנשים ברחבי העולם ממשיכות להיפגע מדי יום מאמירות קשות ובוטות, שלא פעם מיתרגמות גם לאלימות מינית (אנגלית).
שלושה גברים פלסטינאים יושבים מול המצלמה ומדברים על גבריות, פטריארכיה והמקום של אלימות בחיים שלהם (ערבית, כתוביות בעברית).
שיחה בין גלוריה סטיינם לבל הוקס שצולם בניו-יורק באוקטובר 2014. השתיים, אייקוניות פמיניסטיות, משוחחות על פמיניזם, פטריארכיה, קפיטליזם וגזענות, והאופן שבו סוגיות הקשורות לנושאים אלה מצטלבות בחיינו. הוקס וסטיינם מנהלות דיון מרתק על כיצד פמיניסטיות מרקעים שונים יכולות לחזק את התנועה הפמיניסטית מתוך סולידריות ואהבה תוךהתנגדות לאימפריאליזם, גזענות ועליונות לבנה (שעה ו-46 דקות, אנגלית).
פמיניזם פלסטיני הוא תנועה חברתית-פוליטית ייחודית שמשלבת מאבק לאומי, מגדרי וחברתי בהקשר של כיבוש, דיכוי וזהות קולקטיבית. בניגוד לפמיניזם מערבי קלאסי המתמקד במגדר וזכויות נשים, הוא מתאפיין בהצטלבות מורכבת של מאבקים – לאומיים, פוליטיים, מעמדיים ומגדריים – תוך התמודדות עם שלושה מעגלי דיכוי מרכזיים: הכיבוש הישראלי, המבנה הפטריארכאלי המסורתי והמגבלות הכלכליות-חברתיות.
הפמיניזם הפלסטיני התחיל להתעצב בראשית המאה ה-20, כשנשים פלסטיניות לקחו חלק פעיל במאבק הלאומי תוך מודעות גוברת לצורך בשינוי חברתי פנימי. דמויות מפתח כמו חנאן עשראווי, עאידה תומא סלימאן, ראוודה מורקוס, וד"ר מנאר חסן עיצבו את הפמיניזם הפלסטיני דרך פעילות פוליטית, חינוכית וקהילתית שחתרה להעצמת נשים פלסטינאיות. נשים אלה פעלו במאבק הלאומי והובילו שינויים בחברה הפלסטינית במעמד האישה וזכויות נשים. כך, למשל, ארגונים כמו הוועד הפלסטיני לנשים העובדות (PWW) התמקמו בזירה הפוליטית והחברתית והובילו מאבקים עבור זכויות נשים בעבודה ובזירה הציבורית. ארגונים פמיניסטיים כמו סיוואר וכיאן פועלים בחברה הפלסטינית-ישראלית ומקדמים את המאבק הפמיניסטי, תוך אתגר למבנים הפטריארכאליים הפנים-פלסטיניים ובחברה הערבית הישראלית.
ב-2019, בעקבות עלייה במקרי רצח נשים בחברה הפלסטינית הוקמה תנועת طالعات ("יוצאות") – תנועה פמיניסטית רדיקלית, שמשתמשת בפלטפורמות דיגיטליות ומייצגת דור חדש של פעילות פמיניסטית פלסטינית. תנועה זו מציעה פרספקטיבות חדשות ואלטרנטיבה המבקרת את ההיררכיות הישנות של המאבקים, וטוענת כי מאבקים לאומיים ומגדריים אינם נפרדים. השחרור מהכיבוש, מהפטריארכיה ומדיכוי מעמדי הם מאבקים משולבים ויש לראותם ככאלה.
הייחודיות של הפמיניזם הפלסטיני טמונה ביכולתו לשלב בין מאבק לשחרור לאומי לבין מאבק פמיניסטי פנים-חברתי. הפמיניזם הפלסטיני דוחה תפישות מערביות הרואות בנשים הפלסטינאיות קורבנות פאסיביות, ובמקום זאת מדגיש את סוכנותן (Agency), עמידותן ויכולת ההתנגדות שלהן. הפמיניזם הפלסטיני אינו רק תנועה פוליטית, אלא פרקטיקה של התנגדות יומיומית. הנשים הפלסטינאיות יוצרות התנגדות דרך גוף, זיכרון, שפה ותרבות, תוך שמירה על זהות לאומית וערכית מובחנת.
הפמיניזם הפלסטיני אינו מהווה קול אחיד, אלא מרחב המכיל קולות שונים: חילוניים, דתיים, מסורתיים וביקורתיים. שיח זה מאתגר לא רק את השיח הקולוניאלי המערבי, אלא גם את המבנים הפטריארכאליים הפנים-פלסטיניים, תוך יצירת מרחב של התנגדות רב-ממדית.
המונח "האישי הוא הפוליטי" (באנגלית: 'The Personal is Political') הוא עיקרון מרכזי של הגל השני של הפמיניזם, אשר טוען כי חוויות אישיות של נשים קשורות באופן הדוק למבנים פוליטיים וחברתיים רחבים (ולמבנים אלה יש הקשרים היסטוריים וכלכליים). המונח מתמקד בהבנה שחייהן האישיים של נשים, כמו חוויות בחיי המשפחה, בעבודה, בזוגיות או בגידול ילדים, אינם נפרדים מהפוליטיקה ויחסי הכוחות בחברה האנושית, אלא מבטאים את השפעת מוסד הפטריארכיה על חייהן. באמצעות הקביעה הזו, פמיניסטיות מדגישות כי נושאים שבעבר נחשבו פרטיים ואישיים – כמו אלימות במשפחה, אפליה בתעסוקה ובמקום העבודה, או חלוקת המטלות הביתיות – הם למעשה נושאים פוליטיים שיש להיאבק עליהם בזירה הציבורית. הכרה במונח זה פתחה את הדרך למאבק לשינוי מוסדות ונורמות חברתיות, כדי לשפר את תנאי חייהן של נשים ולקדם שוויון מגדרי.
המונח נטבע בשנות ה-60 של המאה ה-20 על ידי קרול האניש שכתבה מאמר בנושא, זכה לפופולריות רבה ועד היום משתמשים בו. המנוח סייע לתנועה הפמיניסטית להראות כיצד אי-השוויון בין נשים לגברים אינו מקרי ואינו רק תוצאה של נסיבות פרטיות אלא נגזר מהמבנים המושרשים בתרבות ובחברה. הרעיון שעומד מאחוריו הוא שכל חוויה אישית – במיוחד כזו המושתתת על יחסי כוח ודיכוי – יכולה לשמש ככלי לשינוי חברתי ופוליטי. כאשר נשים משתפות את חוויותיהן האישיות, הן מבינות שהן אינן לבד, ושישנם דפוסים חוזרים המצביעים על בעיות מערכתיות. באופן זה, "האישי הוא הפוליטי" משמש כקריאה לפעולה קולקטיבית, שבה המאבקים האישיים הופכים למאבקים ציבוריים שמטרתם לחולל שינוי מערכתי.
הגל הרביעי של הפמיניזם כבר כאן, ויש המסמנות את תחילתו ב-2012 עם העלייה בשימוש מדיה חברתית, בעיקר בקרב נערות ונשים צעירות ותחילתוה של תנועת #MeToo. בספרה החדש, סוקרת קמיר את המבנים הפטריארכליים בחברה האנושית שמקנים עידפות לגברים, דואגת לזכויותיהם, ובו-בעת מדירה נשים ממרחבים ציבוריים, מעמדות כוח וקבלת החלטות – זאת לצד הצגת גישות פמיניסטיות שונות להתמודדות עם הפטריארכיה. הוצאת פרדס, 2024, 249 עמודים.
אחות אאוטסיידרית יצא לאור ב-1984 וכולל חמישה-עשר מסות ונאומים שכתבה אודרי לורד (1992-1934), אחת מהקולות הנועזים ופורצי הדרך של הפמיניזם השחור בארה"ב. הטקסטים של אודרי לורד כוללים ביקורת על מנגנוני הגזענות והפטריארכיה בארה"ב, ומנתחת את מנגנוני הדיכוי הממסדיים והחברתיים בין נשים ובתוך הקהילה האפרו-אמריקאית. לורד היא אחד הקולות המשמעותיים והמשפיעים בהגות פמיניסטית הצטלבותית. הכתיבה שלה יצרה את החיבורים הבלתי נפרדים בין מגדר, מעמד סוציואקונומי, גזע ואתניות, זהות ונטייה מינית והשכלה. הספר תורגם לעברית, בהוצאת פרדס (2022).
