המאמר "האישי הוא הפוליטי" מאת קרול האניש נכתב ב-1969, ופורסם באופן פומבי ורחב יותר ב-1970 כחלק מאסופה פמיניסטית. המאמר מהווה אבן דרך בגל השני של הפמיניזם ומדגיש כי חוויות שנתפשות כפרטיות ואישיות, כמו חלוקת עבודה בבית, חוויות של אפליה מגדרית במקום העבודה (שכר לא הוגן, מקצועות שסגורים בפני נשים או קידום), הן למעשה תוצר של מבנים חברתיים ופוליטיים רחבים.
האניש מתארת כיצד בעיות אלה אינן נובעות מכשל אישי או מחוסר יכולת של נשים, אלא הן חלק ממנגנונים פטריארכליים שמשמרים את מעמד הנשים ככפופות. היא קוראת לנשים לשתף את סיפוריהן האישיים בקבוצות דיון, מה שהיא מכנה "קבוצות מודעות," כדי להכיר בכך שהקשיים שלהן משותפים לנשים רבות אחרות ומהווים בעיות מערכתיות.
הרעיון המרכזי של המאמר הוא שפתרון בעיות אלה אינו יכול להיות פרטי בלבד; הוא חייב להיות פוליטי, באמצעות מאבק לשינוי חברתי כולל. המאמר הפך למקור השראה לפמיניסטיות רבות באותה תקופה ותרם להבנה כי החוויות האישיות של נשים קשורות באופן בלתי נפרד למבנים החברתיים, וכי שינוי פוליטי הוא הכרחי לשיפור חייהן (אנגלית).
